זמן מועט בלבד חלף עד שאדם וחווה חטאו ואכלו מעץ הדעת, ובעקבות כך קילל אותם א-לוקים וקוללה גם האדמה בגללם; א-לוקים קילל את אדם בכך שיהיה עליו להתאמץ מאוד על מנת להוציא לחם מן האדמה, ואת חווה בכך שתאלץ לסבול סבל רב על מנת להביא ילדים לעולם.
עשרה דורות עברו מאז, עד שהופיע נוח, שלא עלה בידו למנוע את המבול שבא על בני האדם שמילאו את העולם ברוע ובהשחתה מוסרית.
אביו של נוח – למך – קרא לבנו בשם ‘נוח’ מתוך תפילה כי הוא זה אשר יביא להם נחמה מן החיים הקשים והסיזיפיים שהיו מלאים בניסיונות-עקר להצמיח פירות מן האדמה “אשר אררה (=קיללה) ה'”
(בראשית ה, כט).
תפילה זו התגשמה, שכן לאחר המבול, א-לוקים הבטיח לנוח כי לא יוסיף “לקלל עוד את האדמה בעבור האדם” (בראשית ח, כא), וכי מעתה האדמה תוציא את פריה בעיתו.
תוקפה של הקללה הקדמונית על האדמה נחלש, אך עדיין לא שבה הברכה להופיע בעולם. בני האדם היו עדיין מתאמצים מאוד להצמיח את גידולי הקרקע, החיים היו מלאי קושי וסבל, והאנשים הוסיפו לחיות מתוך חוויה שהם מקוללים ונזופים מפניו של א-לוקים.
הפסוקים הראשונים של פרשת השבוע – פרשת לך-לך – מבשרים באחת על שינוי דרמטי בסדר עולמי זה:
הברכה הופיעה בעולם. עשרה דורות מאז נוח, הופיע על במת ההיסטוריה אדם בשם אברם, שלימים יקרא שמו: אברהם. א-לוקים פנה אליו, ביקש ממנו ללכת אל ארץ אחרת, ובירך אותו:
ויאמר ה’ אל אברם: לֵך לְךָ… אל הארץ אשר אראך. ואעשך לגוי גדול! ואברכך! ואגדלה שמך, והיֵה ברכה! ואברכה מברכיך, ומקללך אאור (=אקלל)! ונברכו בך כל משפחות האדמה!
(בראשית יב, א-ג)
חמש פעמים מופיעה ה’ברכה’ בפסוקים אלו, בהטיות שונות. בנוסף, א-לוקים מבשר לאברהם כי לא זו בלבד שעתידה לבוא עליו ברכה גדולה ושפע עצום, העולם כולו עתיד להתברך בגללו. חובה עלינו לשאול את עצמנו: מהי הייחודיות של אברהם, אבי אומתנו, אשר זיכתה אותו בברכה שכזו?
במספר מקומות בתנ”ך, מוצמד לאברהם הכינוי ‘אחד’, כינוי המדגיש את העובדה המדהימה, כי בימיו של אברהם, עמד הוא לבדו כנגד שאר בני האדם, וגירש את החשכה מן העולם.
שתי תפיסות אדירות הנחיל אברהם לעולם, ושתיהן – שתי צדדים של אותה המטבע: האמונה באל אחד, ורדיפת הצדק. ומדוע שתי אמונות אלה שזורות זו בזו?
תפיסת העולם שרווחה בזמנו של אברהם היא, שהעולם מושלך לאקראיות ולדחפיהם של האֵלים; אדם המתנהל ביושר אינו בא על שכרו, ודווקא החזק והאלים הוא המרוויח; תפיסה זו הובילה אותם לרדיפת הרע והיעדר הצדק.
אך אברהם אבינו האמין משחר ילדותו, כי חייב להיות שיש בורא ומנהיג לעולם, ומשכך חייב להיות שיש סדר בהתנהלות העולם ובטבע הבריאה. אברהם האמין כי ישנו א-ל אחד המנהיג את עולמו; ושהאדם המתנהל ביושר ובחסד בא על שכרו, ואילו הרע בסוף תמיד מפסיד. תפיסה זו היא אשר הובילה אותו להנחיל בעולם את דרכו של א-לוקים: דרך הצדק והמשפט.
וכך א-לוקים עצמו מעיד על אברהם:
כי ידעתיו, למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה’ לעשות צדקה ומשפט.
(בראשית יח, יט)
דרך ייחודית זו של אברהם, להאמין בא-ל אחד וללכת בדרכו – דרך הצדק והמשפט, היא זו שהביאה את א-לוקים לפנות אליו, ולברך אותו ואת כל העולם בזכותו. דומה כי לעיתים ניתן לראות זאת במוחש בימינו שלנו, כי ברכה עצומה רודפת את חייו של האדם המתנהל ביושר, הרודף צדק והגומל חסדים עם סביבתו.
באופן דומה פונה אלינו הנביא ישעיהו, ומבקש מאיתנו לפנות אל אבות האומה, צור מחצבתנו, ולשאוב מהם השראה לדרך חיים של צדק וברכה:
שמעו אלי רודפי צדק, מבקשי ה’! הביטו אל צור חוצבתם, ואל מקבת בור נוקרתם! הביטו אל אברהם אביכם, ואל שרה תחוללכם, כי אחד קראתיו, ואברכהו, וארבהו!
(ישעיהו נא, א-ב)
