הפרשה ממשיכה ומשתפת אותנו בתחנות נבחרות מתוך מסע חייו של אברהם, ואנו מבקשים להתמקד במערכת היחסים המפתיעה שבין אברהם ולוט. לוט שאומץ לבן על ידי אברהם, עשה עסקים והתעשר בארץ כנען. בשלב מסוים פרצה מריבה בין רועי לוט לרועי אברהם, כאשר הרועים מתווכחים על שטחי המרעה המצומצמים שהיו בארץ. כאשר שמע על כך אברהם, הוא ניגש אל לוט והציע לו להיפרד, כאשר כל אחד מהם יבחר לו שטח מחיה ומרעה בארץ כנען.
אם לוט היה מתייעץ איתנו כיצד להגיב, היינו ממליצים לו על התגובה הבאה: "חלילה, דודי היקר! אני חייב לך כה הרבה על כל מה שעשית עבורי, ואינני רוצה להיפרד ממך אפילו לרגע קט". אך לוט לא התייעץ איתנו ותגובתו הייתה שונה. הוא הסכים להצעתו של אברהם. ועדיין, גם לאחר שנפלה ההחלטה להיפרד מאברהם, הגיוני היה לצפות מלוט שיכבד את אברהם לבחור את השטח הטוב בעיניו, ואילו לוט יבחר את השטח הנותר.
לא כך נהג לוט. הוא בחר את האזור המשובח ביותר בארץ כנען, את כיכר הירדן שהכתוב משווה אותו לגן עדן, לרוב פוריותו. אם בכך לא די, עלינו לזכור כי בכיכר הירדן שכנה סדום, שעל אנשיה נאמר: "ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאוד" (יג, יג). אל סדום, המייצגת בהליכותיה את האנטי-תזה לאברהם; המסמלת את הניכור, את הקמצנות ואת רוע הלב; לשם בחר לוט ללכת.
המדרש מבטא זאת היטב, כאשר הוא מניח בפיו של לוט את המילים הבאות:
"אמר לוט: אי אפשי לא באברהם ולא בא-לוהיו"
(בראשית רבה מא, ז)
בגידה מהדהדת שכזו קשה לתאר. אין לנו מידע על תחושותיו של אברהם בעת הזו, אך ללא ספק היה שם כאב גדול, אכזבה ותחושת החמצה. לא כך היה צריך לוט להתנהג; מבנו המאומץ של אברהם מצופה להתנהג באופן אחר!
והסיפור ממשיך. עננים שחורים מתקדרים בשמיה של ארץ כנען. מלחמה אזורית פורצת. ארבעת מלכי הצפון האדירים יוצאים במסע כיבושים נרחב ומכים ארץ אחר ארץ, שבט אחר שבט, עיר ועוד עיר. כאשר חמשת מלכי האזור מנסים בגאוותם למרוד במלכי הצפון, ניחתת עליהם מהלומה צבאית מוחצת. בין השאר, סדום נכבשת ולוט, יחד עם שאר אנשי סדום, נלקח בשבי.
כאן המקום הטבעי של שמחה לאיד. לוט חשב שהוא חכם, נטש את אברהם, נטש את דרכו של אברהם וחבר לאנשי סדום המושחתים, ועתה הוא מקבל את עונשו ונלקח בשבי יחד עם חבריו ושכניו אנשי סדום.
לא אצל אברהם. הפרשה מספרת על אחד מפליטי המלחמה שהגיע לאברהם וסיפר לו על ההתרחשויות, וזוהי תגובתו של אברהם:
"וישמע אברם כי נשבה אחיו"
(יד, יד)
מבחינתו של אברהם לוט נשאר אחיו. נכון שלוט בגד באברהם ובערכיו, אך אברהם שומר אמונים לבן אחיו ורואה בו אח. מיד יוצא אברהם למלחמה ורודף אחר המלכים הכובשים. במהלך מתוחכם ? חרף יחסי הכוחות המובהקים לרעת אברהם ? הוא מצליח להפתיע ולשחרר את לוט ואת שאר אנשי סדום, שחוזרים ? כמה לא מפתיע ? למנהגיהם השליליים כבעבר.
סיפורי התורה באים להעביר מסר לדורות, ובפרט סיפורי האבות שדמויותיהם עיצבו ומעצבות את העם היהודי מאז ועד היום. אברהם מלמד אותנו את היחס הראוי לבן משפחה: לא משנה כמה הוא מתרחק, לא משנה איך היא מתנהגת, לא עושים חשבונות מי צודק ומי לא; משפחה נשארת מלוכדת תמיד, בכל מצב. הנאמנות המשפחתית גוברת על השיפוטיות. אח נשאר אח, לעולם.
