שבועות – תשע"ז

שישה ימים קודם לכן, הגיע העם אל הר סיני וחנה למרגלותיו. עם הגיעו למקום המיועד, עלה המנהיג, משה רבינו, אל הר סיני, ושם פנה אליו אלוהים בהצעה המכוונת אל העם כולו, הצעה דרמטית שלא הוכרה בהיסטוריה קודם לכן, לכרות ברית בין אלוהים והעם היהודי:

"אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי, והייתם לי סגולה [-חביבים] מכל העמים… ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי [-עם] קדוש."(שמות יט, ה-ו)

 

כשבפיו הצעה זו ירד משה מן ההר, פנה אל העם ושטח בפניהם את הצעתו של אלוהים. העם, שהבין את גודל המעמד, השיב בחיוב, כשהתורה מדגישה בתיאורה שהתשובה החיובית לא הייתה שנויה במחלוקת:

"ויענו כל העם יחדיו ויאמרו: כל אשר דיבר ה' נעשה."(שם שם, ח)

 

הם היו יכולים לסרב להצעה, אך בבחירתם החופשית ומרצונם הטוב הם הכריעו לכרות ברית עם אלוהים, ברית שמשמעותה ? מצדה המעשי – היא קיום המצוות, הליכה בדרכיו של אלוהים ותיקון העולם כולו לאור ערכי הצדק והקדושה העתידים להימסר להם בעתיד. למרבה ההפתעה, כשחכמי התלמוד דנים בהצעה זו, הם רואים בה דברים שונים לחלוטין. לכאורה, יסוד הבחירה החופשית נעלם מתשובתו של העם, ובמקומו אנו מוצאים דברים הפוכים:"כפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית [-הרים את הר סיני והעמיד אותו כקערה הפוכה מעל ראשם של העומדים למרגלות ההר], ואמר להם: אם אתם מקבלים את התורה – מוטב, ואם לאו – שם תהא קבורתכם."(תלמוד בבלי, מסכת שבת דף פח)

 

כך, באיום ברור ונחרץ, כשאינו מותיר להם כל ברירה, העניק אלוהים לעם את המתנה הגדולה הזו? מעבר לשאלה כיצד מתיישבים דברים אלו עם הפסוקים שקראנו זה עתה המציגים בבירור את תשובת העם ככזו שניתנה מתוך בחירה חופשית, עולה כאן תמיהה קשה יותר: איזה ערך ואיזו משמעות יש לתורה שניתנה בכפייה? האם זו הדרך שבה אלוהים מעוניין לפעול?

 

שאלה זו טרדה את מנוחתם של רבים מחכמי ישראל, גם בשיח התלמודי עצמו וגם באלפי השנים שחלפו מאז, וניתנו לה תשובות רבות ומגוונות.שניים מחכמי ישראל, מדורות שונים שחיו בתרבויות שונות, פתרו חידה זו בדרך בעלת משמעות רבה להבנתה של אותה ברית בין אלוהים ועם ישראל. השניים הם: הרב יוסף קמחי (בלשן ופרשן מקרא בספרד ובצרפת, המאה ה-12) והרב פנחס הורביץ (רב ופוסק, ממנהיגי תנועת החסידות, גרמניה, המאה ה-18).

 

הצעתם היא לקרוא באופן שונה את הדברים הכתובים בתלמוד. לדעתם, הכפייה המתוארת בתלמוד לא החליפה את הבחירה החופשית המתוארת בתורה, אלא התרחשה לצדה. אין כאן סתירה, אלא שני תיאורים ששניהם התקיימו.אלא שלפי הצעה זו, עלינו לבחון שאלה אחרת: אם אכן העם בחר מרצונו והכריע לקבל את התורה, לשם מה נדרשה כפייה? מה היה חסר אם התורה הייתה ניתנת ללא אותה כפייה?שני פרשנים חשובים אלו שאלו גם הם שאלה זו והשיבו עליה באופן הבא: ישנם שני סוגי אהבה. ישנה אהבה של אדם לזולתו המביאה את האדם למלא את רצון הזולת בחפץ לב, וישנה אהבה של אב ואם לבנם המביאה אותם לדאוג לטובת הבן. מה בין שתי אהבות אלו? ההבדל ברור: כאשר אדם מעוניין למלא אחר רצון הזולת, הוא מתחשב ברצון הזולת. גם אם לדעתו יהיה לזולת טוב יותר אם יסכים לדעתו, הוא מתחשב ברצונו גם אם לדעתו רצון זה אינו מועיל לו.לא כך באהבת אב ואם לילדיהם. כאשר הורה סבור שצעד מסוים ייטיב עם בנו או בתו, הוא מעדיף שגם הם יבינו ויסכימו לעשות את הצעד המועיל. אך מה אם לא יסכימו? מה אם הילד איננו בוגר דיו והוא מזיק לעצמו? הורה מסור לא יוותר ולא יעמוד מן הצד כשהוא רואה כיצד הילד מידרדר. להיפך, הוא ישקיע כל מאמץ, גם כזה שאיננו אהוב על הילד, כדי שהילד ילך בדרך ישרה ומועילה.כאשר אלוהים בא בהצעה לעם ישראל לקבל את התורה, הם הסכימו בחפץ לב מתוך בחירה חופשית. אך לאלוהים היה חשוב להעביר להם מסר נוסף: אני אוהב אתכם כל כך, אני כה מעוניין בכם, שאפילו אם לא הייתם מסכימים לא הייתי מוותר. לא הייתי עומד מן הצד ומביט בשלווה על כישלונכם. את המסר הזה הוא העביר להם דרך כפייה סמלית שבאמת לא הייתה נצרכת. אכן הסכמתם, הוא אמר להם, אבל אפילו אם לא הייתם מסכימים ? לא הייתי מוותר עליכם ועל התפקיד הנפלא שאני מעוניין להעניק לכם: להיות "ממלכת כוהנים וגוי קדוש".