פרשת ראה תשפ"ו
הרב שמואל רבינוביץ – רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
במעגל השנה היהודי, נקראת פרשת "ראה" בדרך כלל בפתחו של חודש הרחמים והסליחות – חודש אלול. חודש זה משמש לחשבון נפש על כל השנה שעברה, וגם כחודש של הצבת מטרות ויעדים לקראת השנה החדשה.
ההבנה בצורך לעצור פעם בזמן, ולבדוק את מעשינו, מתחדדת מתוך קריאת הפסוקים הפותחים את הפרשה:
"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה: אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם … וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם"
(דברים יא כו-כח)
במילים אלו מסכמת התורה את כל התמודדויות החיים והיצרים לכדי כלל פשוט אחד – לבחור נכון, ובשפת אנשי המחשבה – 'נקודת הבחירה'.
כך גם מסכמת התורה את פרשת התשובה הנקראת בקירוב לראש השנה:
"הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם … הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ"
(דברים ל, יט).
מה היא האמת? מה נחשב חיים נכונים? וכיצד בוחרים נכון? אלו שאלות כבדות משקל שהאנושות מתמודדת עימם שנים רבות. והיצרים ותאוות העולם הצבועים בצבעים זוהרים, אינם מקילים על הבחירה הנכונה, ואף מעוותים את בהירות המחשבה כדי למשוך את האדם לשקוע בהם ולא לשים לב שהוא בוחר בקללה ובמוות.
לכל אדם יש חלקים שכבר כבש. מקומות בהם הסיכוי למעוד הם אפסיים. הרב אליהו דסלר בקונטרס הבחירה שלו (מכתב מאליהו חלק א) מציין בדבריו, שלרוב שומרי התורה והמצוות אין תאווה לחלל שבת, או לאכול דבר שאינו כשר בעליל. גם לשומרי המסורת ישנן נקודות בחירה שכבר נכבשו, והתמודדות שלהם היא בשטחים אחרים, כל אחד לפי מקומו.
חובה על האדם להגדיר לעצמו היכן נקודת הבחירה שלו, המקום בו עיקר כובד המשקל של ההתמודדות שלו, ושם לבחור נכון. להיות אמיץ דיו לבחון בכלי האמת האם פעולות אלו שייכות לחיים או למוות.
בספרי הקדמונים ישנה אבחנה פשוטה להתנהגות האנושית המובילה את האדם לבחירות מוטעות והיא הקביעה שכבר בחרו בשבילו. אדם שאינו מאמין מחשב בליבו שאין משמעות לבחירותיו, שכן ביום שיגיע לקיצו תם תפקידו ואין כל השפעה למעשיו. גם אדם המגדיר עצמו מאמין מחשב בליבו שגורלו נקבע מראש והמסלול בו צועד אינו ניתן לשינוי. חשיבה מוטעית זו מסירה אחריות מהאדם ובכך הוא מפספס את המתנה האנושית הגדולה ביותר שנתייחד בה האדם – היכולת לבחור.
על טעות זו כתב הנשר הגדול – הרמב"ם:
"אילו האל היה גוזר על האדם להיות צדיק או רשע, או אילו היה דבר שמושך את האדם בעיקר תולדתו לדעה מן הדעות, או למעשה מן המעשים כמו שבודים מלבם הטפשים, היאך היה מצוה לנו על ידי הנביאים עשה כך ואל תעשה כך, והוא מתחילת ברייתו תולדתו תמשוך אותו לדבר שאי אפשר לזוז ממנו, ומה מקום היה לכל התורה כולה. ואל תתמה היאך יהיה האדם עושה כל מה שיחפוץ, וכי יעשה בעולם דבר שלא ברשות קונו ולא חפצו. דע שהכל כחפצו יעשה ואף על פי שמעשינו מסורין לנו. כיצד, כשם שהיוצר חפץ להיות האש והרוח עולים למעלה והמים והארץ יורדים למטה, ככה חפץ להיות האדם רשותו בידו וכל מעשיו מסורין לו ולא יהיה לו לא כופה ולא מושך, אלא הוא מעצמו ובדעתו שנתן לו האל עושה כל שהאדם יכול לעשות, לפיכך דנין אותו לפי מעשיו, הוא שהנביא אומר 'מידכם היתה זאת לכם' (מלאכי א, ט), 'גם המה בחרו בדרכיהם' (ישעיה סו, ג)"
(משנה תורה הלכות תשובה ה, ד)
האדם הוא צלם אלוקים, וכח רב ניתן לו להשפיע בעולם המעשה, וכל אשר יארע לו הוא תוצאה ישירה של בחירתו בלבד. כח הבחירה הניתן לאדם כה גדול הוא, עד שיכול לבחור גם כנגד האמת.
כאשר אנו נכנסים אל סיומה של שנה בה בחרנו בחירות רבות, פעמים טובות יותר ופעמים פחות, עלינו להיות מודעים שהשנה הבאה תהיה תלויה בבחירות שלנו בלבד.
אלוקים נתן מעטפת של קיום מצוות ודרך כיצד לחיות, אך את הבחירה כיצד תראה סעודת השבת הוא נתן לנו. כיצד נתייחס לתפילה זו בחירה שלנו. מה החינוך שננחיל לילדנו, ומה הערכים שנאמץ אל ביתנו זו בחירה שלנו. אולי בדרך נשתמש מידי פעם בתירוץ הנוח שהכל כבר נבחר עבורנו, אך מי שבאמת חפץ חיים, יטול את הבחירה לידיו ויבחר לבחור בחיי נצח אמיתיים.
