(דברים יב, ב-יב)
עיקרון 'ריכוז הפולחן' המובע כאן, איננו יכול להתפרש כאינטרס פוליטי-ציני שמגמתו לרכוש שליטה על העם, שכן קל להבחין כי לא הוזכר בפרשה זו היכן הוא המקום שאליו אמור העם להביא את הקרבנות. אי-איזכורה המתבקש של ירושלים איננו מקרי כמובן, והוא מבקש להפנות את תשומת ליבו של הקורא כי בפרשה זו, הנושא איננו המיקום המדוייק של בית המקדש ? דבר שיבואר בתנ"ך פעמים רבות ? אלא ריכוז הפולחן כעיקרון: התורה מתנגדת לקיומו של פולחן עממי המפוזר במקומות רבים, כמנהגם של עובדי האלילים, אלא מבקשת ליצור מרכז רוחני שאליו יבואו כולם.
כדי להבין את משמעותו של עיקרון זה, עלינו לשוב אל התיאור של הפולחן האלילי המתקיים "על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן". ההרים הנישאים לגובה והעצים הרעננים הפורחים בחיוניות, מבטאים את עוצמתו של הטבע. אך הפולחן במקומות אלו לא ביטא התפעלות אלא פחד.
האלילות שראתה בכוחות הטבע השונים כוחות הפועלים בעצמאות, חיה בחשש מתמיד מפניהם. המיתולוגיות האליליות המספרות על התגוששויות בין אלים, יחסי קנאה ושנאה ומלחמות תמידיות, לימדו את האדם כי כוחות הטבע ? הפועלים על פי תפיסה זו בעצמאות ? מסוכנים ביותר. בכוחה של קפריזה אלילית להחליט על השמדת האנושות; ואם יגבר אל זה על אל אחר, הדבר יתנקם בבני האדם החיים תחת שלטונם של האלים. פחד מבעית זה הביא את האדם ל?רֶצו?ת את האלים במקומות שבהם מתבטאת עוצמת הטבע ? על ההרים הנישאים לגובה רב, ותחת צילם של העצים הפורחים.
לא כן היהדות, שאיננה רואה את כוחות הטבע ככוחות עצמאיים, אלא ככוחות הנשלטים בידי אלוהים; שאיננה מספרת מיתולוגיות על מאבקים בין האלים; שאינה מתפעלת מעוצמתו של הטבע אלא רואה בו ביטוי לטובו של האל. עוצמתו של הטבע מוכרת גם ביהדות, וההלכה מורה לאדם המתרשם מגובהו של הר, לברך את ה' "עושה מעשה בראשית" (שולחן ערוך, חלק אורח חיים, סימן רכח). אך אין זה פחד אלא התפעלות; לא יראה מפני הלא-נודע אלא הודאה על היופי ועל הפלא שבבריאה.
התיאור של הקרבנות המובאים לאותו "מקום אשר יבחר ה' " ? מלמד יותר מכל על הסרת הפחד מפני כוחות השולטים ? כביכול ? בעולם. תוצאת ההגעה למקדש היא אכילה ושמחה לפני ה'. השיא של עבודת ה' הוא שמחת החיים לפני ה' במקדשו, ואין פלא שמתוך אווירה זו, אנו מגלים שהאכילה לפני ה' איננה נשארת בתחום המצומצם של האדם, אלא עליו להזמין לשמחה את משפחתו, ואת הרובד התחתון של החברה ? העבדים, השפחות ומחוסרי האמצעים.
היהדות כדת של חיים ושל שמחה ? זהו העיקרון העומד מאחורי 'ריכוז הפולחן'.
