גם אם עם ישראל לא יצטרף לפולחן של האלילים הכנעניים, וימשיך לעבוד את ה' – הא-ל האחד והיחיד, המופשט, הטרנסצנדנטי, שאין לו גוף ואסור לעשות לו פסל וכל סמל אחר – עדיין משה חושש שאופיו של הפולחן הכנעני ישתלט גם על הפולחן הישראלי הכשר:
"השמר לך… פן תדרוש לאלוהיהם לאמר: 'איכה יעבדו הגויים האלה את אלוהיהם – ואעשה כן גם אני'. לא תעשה כן לה' א-לוהיך! כי כל תועבת ה' אשר שנא עשו לאלוהיהם, כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלוהיהם."
(דברים יב, ל-לא)
הפולחן של עמי כנען היה – בין היתר – אלים ואכזרי במיוחד. הם נהגו להקריב ילדים לאלילים. משה מעלה את החשש שעם ישראל אומנם יעבוד את ה' אך יחקה את הפולחן הכנעני ויעשה גם הוא את "תועבת ה' אשר שנא". יש כאן ביטוי חריף במיוחד, צירוף של שני ביטויים שליליים: 'תועבה' ו'שנאה', שנמצא פעם אחת בלבד בתורה, ומתייחס למעשה הנורא של הקרבת קורבן אדם.
תודה לא-ל, הקרבת קורבנות אדם חלפה מן העולם. במידה רבה כתוצאה ממלחמתה העיקשת של היהדות בתופעה זו. אך הפסוקים הללו מזמינים אותנו להתבוננות בהנגדה שהתורה עושה בין הפולחן האלילי ובין הפולחן היהודי. מה יש באלילות שהביא לכדי אכזריות מחרידה שכזו, ומה יש לעומת זאת ביהדות שהביא למוסריות ולקדושה?
התשובה לשאלות אלו טמונה בהנגדה של סיפור הבריאה בספר בראשית אל מול סיפורי הבריאה של עובדי האלילים. הבבליים סיפרו סיפור בריאה של מאבק אדירים בין מספר אלים; המצריים חילקו את הבריאה בין האלים הרבים שבפנתיאון המצרי; הכנענים סיפרו על משפחת אלים שיוצרת את עצמה ואת העולם גם יחד; היוונים תיארו מאבק אלים ואכזרי בין האלים שמתוכו נבעה המציאות כולה; בני שבט האינקה תיארו אל החושש מאלים אחרים ומשמיד אותם; ובמיתולוגיה הנורדית מרדו אלים צעירים בהוריהם, רצחו אותם ויצרו מגוויותיהם את העולם.
לעומתם ביהדות – סיפור בריאה שקט ומסודר. א-ל אחד שאיננו חלק מן הבריאה אלא חיצוני לה, שבורא את היקום כולו באמצעות 'אמירה'. הרמוניה מושלמת המתבטאת בסיכום של כל אחד מימי הבריאה "וירא א-לוקים כי טוב". העולם איננו זירת מאבק בין אלים ואיננו נובע מתוך כאוס. התורה מלמדת כי אנו – בני האדם כולם – חיים במקום טוב, מתאים ונכון.
מובן כי פולחן של עבודת אלילים יהיה אלים ואכזרי. הן הוא מכוון אל האלים שזוהי תכונתם המרכזית. ובאותה מידה מובן כי היהדות תתנגד לפולחן זה, שהרי הפולחן היהודי מכוון אל א-לוקים טוב ומיטיב שברא אותנו בטובו ובחסדו לעולם כה נפלא.
השאלה מהי תפיסת העולם שלנו איננה תלויה דווקא בפולחן כזה או אחר. האדם נקרא להכריע, ולעיתים ההכרעה עשוייה להתבקש שוב ושוב: האם אנו חיים בתוך כאוס או בעולם שיש בו סדר קוסמי? האם סוף הטוב לנצח או שהאלימות היא הדרך? האם ניתן לסמוך על הזולת או שהחשדות מנחים אותנו?
אלו השאלות שכל אחד ואחת מוזמנים להשיב עליהם. אם נעיין בסיפורי התורה ובחוקיה, נדע טוב יותר מה הן התשובות של היהדות לשאלות גדולות אלו.
