הזיקנה והקדושה – פרשת קדושים

פרשת קדושים – תשפ"ד

הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

חצייה הראשון של פרשת 'קדושים' מפרט רשימת מצוות שכותרתה היא "קדושים תהיו – כי קדוש אני ה' אלוקיכם". רשימה זו כוללת מצוות שבין אדם לאלוקיו, כמו שמירת שבת ואיסור עבודת אלילים, וגם מצוות חברתיות, כמו איסור נקמה והחובה לשפוט את הזולת בצדק.

אחת המצוות ברשימה זו היא "מפני שיבה תקום, והדרת פני זקן". ביטוייה המעשי של מצווה זו הוא החובה לקום בפני אדם זקן ולכבדו. בתלמוד הבבלי אנו מוצאים דיון האם מדובר דווקא בזקן שהוא תלמיד חכם, או בכל אדם. התלמוד מספר על שורה של חכמים שנהגו כבוד בפני כל אדם זקן, יהודי ושאינו יהודי כאחד, ומובאים דבריו של רבי יוחנן, גדול חכמי ארץ ישראל במאה השלישית, שנימק את מנהגו לכבד כל אדם זקן במשפט: "כמה מאורעות ומקרים עברו על אנשים אלה".

היחס אל הזקן ביהדות הוא יחס של כבוד. הזקן אינו נמנה בקטגוריית החלשים שבחברה, כמו העני והגר. הזקן מסמל חוכמה, אדם שאפשר להיוועץ בו בזכות ניסיון החיים העשיר שלו, אדם שמעורר כבוד והערכה. האדם הצעיר נקרא לרכוש מחוכמתו של הזקן, להקשיב לעצתו, להכיר בניסיון העשיר שצבר בשנות חייו הארוכות.

הכבוד שהצעירים נדרשים לתת לזקנים אינו כבוד חיצוני המסתכם בגינונים. התלמוד הירושלמי מביא שני סיפורים קיצוניים הממחישים עובדה זו:

יש שהוא מאכיל את אביו פטומות, ויורש גיהנום; ויש שהוא כודנו [=מעבידו]  ברחיים, ויורש גן עדן.
כיצד מאכיל את אביו פטומות, ויורש גהינום? מעשה באחד שהיה מאכיל לאביו תרנגולים פטומים. פעם אחת אמר לו אביו: בני, הללו מנין לך? אמר לו: זקן, זקן, אכול ושתוק, שהכלבים אוכלים ושותקים. נמצא מאכיל את אביו פטומות, ויורש גיהנום.
כיצד כודנו ברחיים, ויורש גן עדן? מעשה באחד שהיה טוחן בריחיים. שלח המלך להביא טוחנים [לעבודה עבור המלך]. אמר לו [לאביו]: אבא, היכנס וטחן תחתי [ואני אלך לעבודת המלך]. אם יגיע לידי בזיון, אתבזה אני ולא אתה. נמצא כודנו ברחיים, ויורש גן עדן.
(תלמוד ירושלמי מסכת פאה, פרק א)

בעידן שאנו חיים בו, טכנולוגיות מתחדשות וקצב העברת המידע מהיר, מה שיוצר את התפיסה כי "העולם שייך לצעירים". כל נער יודע לתפעל מערכות מסובכות בקלות יותר מסבו הקשיש; מקומות עבודה מעדיפים עובדים צעירים בעלי גישה גמישה המתאימים עצמם לטכנולוגיות המשתנות על פני עובדים מבוגרים ומנוסים. האנושות כולה נאבקת כנגד הזיקנה. מוצרי טיפוח וניתוחי פלסטיקה הם הדרך להשיג את הנעורים הנצחיים.

אך התורה מלמדת לכבד את הזקן. לא לרחם עליו אלא להכיר בניסיונו הרב וללמוד ממנו. התורה אינה חושבת שהצעיר הוא חזק ועליון ועליו לרחם על הזקן החלש. כוונת התורה הפוכה: עלינו לכבד את הזקן כי הוא העליון. זאת משום שלכל אדם זקן יש את מה שאין לאף צעיר: חוכמה שרכש בעמל חייו. החוויות שחווה, התובנות שרכש, החיים הארוכים – פיתחו בו מבט עמוק על החיים, מבט שהצעיר לא יוכל להשיג עד שיהיה זקן.

וכיצד זה קשור לכותרת הפרשה "קדושים תהיו"? חברה שמעריצה כוח, כסף, פרסום והשתנות מהירה – איננה חברה קדושה. חברה שמעריצה חוכמה ותבונה, עומק ורגישות, ניסיון ולמידה – היא חברה קדושה. חברה המכבדת את זקניה היא חברה שהפנימה סולם ערכים ראוי, סולם ערכים שהתורה דוגלת בו.