בפתחה של רשימת איסורים זו הכתובה בפרשת ‘אחרי-מות’, אנו קוראים כותרת מעניינת שנאמרה אל העם השוהה במדבר, בדרכו ממצרים לארץ ישראל שנקראה אז ‘ארץ כנען’:
“וידבר ה’ אל משה לאמר: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם: אני ה’ אלוהיכם. כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה – לא תעשו, וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו; ובחוקותיהם לא תלכו.”
(ויקרא יח, א-ג)
ישבתם במצרים – שם היו נהוגים חוקים מסוימים, נורמות מסוימות, נוהגים וטקסים שונים. אל תעשו כמעשיהם!
אתם באים אל ארץ כנען – גם שם קיימים מנהגים, טקסים, גם שם קיימת תרבות מפותחת. גם כמעשיהם אל תעשו!
שלילה מוחלטת זו של התרבות המצרית ושל התרבות הכנענית, מובילה מאליה אל השאלה: אז מה כן? אם התרבות שהכיר העם היוצא ממצרים במשך מאות שנים נשללה, והתרבות אותה עומד העם כעת להכיר בארץ כנען גם היא נשללת, מהי האלטרנטיבה?
התשובה לכך נכתבה מיד, במשפט הבא:
“את משפטיי תעשו ואת חוקותיי תשמרו ללכת בהם, אני ה’ אלוהיכם.”
(שם שם, ד)
המשפטים והחוקים האלוהיים אותם נתן אלוהים, הם התרבות האלטרנטיבית אליה מכוונת התורה. המשפט הבא מבהיר גם את איכותה של תרבות זו:
“ושמרתם את חוקותיי ואת משפטיי, אשר יעשה אותם האדם – וחי בהם.”(שם שם, ה)
כדי להבין נכונה את הפסוקים שקראנו זה עתה, עלינו להבחין באופיה המיוחד של היהדות. התורה מציעה בפני האדם 613 מצוות המקיפות את חייו של האדם מכל כיוון. בבוקר, בצהריים ובערב; בבית ובעבודה; מול המשפחה ומול הקהילה; בשעת האכילה ובשעת ההליכה; בימי חול ובימים חגיגיים. בניגוד לדתות אחרות המסתפקות במצוות וטקסים מעטים, הדת היהודית איננה מסתפקת במועט. היא מקיפה את כל חייו של האדם, מרגע הולדתו ועד נשימתו האחרונה.
מדוע זה אכן כך? מדוע יש צורך במצוות כה רבות?
מדוע זה אכן כך? מדוע יש צורך במצוות כה רבות?
התשובה לכך, היא שהיהדות לא נועדה ‘לקשט’ את חייו של האדם במספר מעשים טובים. מטרתה של היהדות היא ללמד את האדם שקיים אופן חיים אחר, שונה מהקיום הסתמי, שונה גם מן התרבויות המוכרות. המילים “וחי בהם” מלמדות שהיהדות היא תורת חיים, או במילים אחרות: תרבות אנושית בעלת משמעות אלוהית.
כדי ליצור תרבות, אין די במספר מעשים בודדים ובוודאי שאין די בתובנות פילוסופיות. יש צורך בארגון מחדש של המציאות. אדם הוא יצור בעל תבונה ובעל מודעות, הוא מכיר רגשות וחווה צרכים, הוא מאמין בערכים ויודע לתכנן את צעדיו. כל אלו הם מאפיינים בסיסיים של כל אדם. אך היהדות מבקשת ליצוק תוכן חדש לכל פרט ופרט בחיים. לא למחוק את החיים, לא להזיז אותם הצידה, לא לדלג מעליהם ? אלא לחיות אותם באיכות אחרת, קדושה יותר, מרוממת יותר.
יהודי חי בתוך תרבות הסובבת אותו. אם זו התרבות המצרית ואם זו הכנענית, אם זו התרבות המערבית ואם זו המזרחית. לעולם יחיה יהודי – כמו כל אדם – בתוך תרבות מסוימת יהיה אשר יהיה, וייצור לעצמו באמצעות מצוות התורה תרבות יהודית-ייחודית.
גם בדורינו, לאחר ‘מהפיכת המידע’, אנו נדרשים לעמוד מול הצפה של תרבויות שאנו נחשפים אליהן, מול שפע של אופני חיים, ולהכיר את ההצעה של התורה, להבין שאין מדובר בריטואלים דתיים אלא ביצירה ובנייה של תרבות אנושית בעלת משמעות אלוהית.
