גאולה ויוזמה אנושית
הרב שמואל רבינוביץ ? רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
הערב הפותח את שבעת הימים של חג הפסח, הוא "ליל הסדר". זהו לילה מיוחד במינו, בו מתכנסות משפחות סביב שולחן אחד, הורים וילדים ולפעמים אף יותר משלוש דורות, כשהעיסוק המרכזי בלילה זה הוא "סיפור יציאת מצרים".
סיפור מפעים זה, המסופר דווקא ליד שולחן האכילה, תוך כדי שאנו מצביעים על המרור ? סמל השעבוד, ועל המצה ? סמל השחרור והגאולה, איננו רק סיפור היסטורי מרתק. הוא שחזור של לילה גדול, ליל הולדתו של העם היהודי שהתרחש במצרים לפני למעלה משלושת אלפים ושלוש מאות שנים. בלילה זה הופיע אלוהים במצרים כשהוא מבשר את בשורת השחרור לעם היהודי המשועבד, בשורה שהפיחה רוח חדשה בלבם של העבדים המדוכאים והפכה אותם מאספסוף שפל-רוח לעם גאה הבטוח בדרכו, היוצא לדרך חדשה, אל עבר הארץ המובטחת.
את הלילה הזה אנו משחזרים מדי שנה, כאשר דגש רב מושם על הנחלת המסר היהודי לדור הצעיר. מנהג נפוץ הוא להעניק לילדים אגוזים ושקדים בכדי שלא יירדמו בטרם יספיקו לחוות את החוויה המרוממת של אכילת המצה ושתיית ארבע כוסות היין המסמלות את החירות ואת הגאולה.
הפרט הבולט ביותר ב"הגדה של פסח" אותה תיקנו חכמי ישראל לפני כאלפיים שנה, הוא אמירתה בדרך של דיאלוג: שאלה ותשובה. אנו מצפים מהילדים לשאול שאלות, להקשות, לטעון, להציג עמדה ולהאזין לתשובתנו שלנו, ההורים. והיה אם הילד איננו שואל, אנו מדרבנים אותו לשאול, מפתים אותו ומגרים אותו בדרכים שונות ובלבד שישאל, שיתעורר ויבקש מענה לתהיותיו.
באותו לילה שאנו מבקשים לשחזר, ישבו העבדים היהודיים בבתיהם במצרים וחגגו גם הם את יציאתם הקרובה. חגיגה זו שנעשתה עוד קודם השחרור המוחלט לוותה באכילת בשר "קרבן הפסח" ? כבש אותו שחטה כל משפחה ואכלה רגע לפני היציאה ממצרים. חגיגה זו של העבדים העומדים להשתחרר, לא הייתה מובנת מאליה. היה זה מעשה של גבורה הכרוך באומץ ובתעוזה. זאת מפני שהאליל הלאומי של מצרים היה הכבש, ושחיטתו הייתה אסורה באיסור חמור על פי חוקי הדת המצרית. מלבד זאת, נדרשו העבדים לסמן את פתחי בתיהם בסימון מיוחד כמכריזים: כאן מתגוררת משפחה יהודית העומדת לצאת לחופשי בערב זה.
מעשים אלו: סימון הבתים, שחיטת הכבש והחגיגה בטרם השחרור המעשי, נדרשו מפני שאלוהים איננו מעוניין לפעול במציאות ללא שיתוף פעולה של בני האדם. אלוהים יכול היה לשחרר ולגאול את היהודים ממצרים גם בלי לצוות עליהם לעשות מעשים נועזים אלו. אך אם כך היה, לא היו העבדים משתחררים שחרור מלא. העבדות איננה רק שעבוד פיזי אלא בעיקר שעבוד מנטלי. כדי להשתחרר, היה על העבדים להפגין אחריות, יוזמה, אומץ ? תכונות שאינן מצויות אצל עבדים.
שחזורו של לילה גדול זה לא יהיה מלא אם נזכור ונספר רק על ההצלה האלוהית המופלאה, על השחרור והגאולה. עלינו לזכור היטב ולהנחיל לדורות הבאים את העיקרון המלמד כי לא תיתכן גאולה ולא ייתכן שחרור מלא ללא יוזמה אנושית. כפי שהיה במצרים, לאחר שהעבדים היהודיים אזרו אומץ לשחוט את האליל המצרי הלאומי אל מול אדוניהם, לסמן את בתיהם ולהסב לארוחה חגיגית טרם השחרור, ורק אז הגיעה הגאולה ? כך גם אנו המספרים את הסיפור המופלא. נדרשים ליטול יוזמה, להפגין אומץ, לדבוק באמת, להסיר חששות, לבטוח באלוהים ובדרכו, ורק אז נוכל לקוות לגאולה השלמה, שתגיע במהרה בימינו.
-q42lp1jtpbwff35uj4h5dqrjy95bqobqxzbw6ilxck.jpg "המסע-לירושלים-9")
