שבת הגדול תשע"ו

שבת הגדול ?תשע"ו
שבת של חירות וחג הגאולה
הרב שמואל רבינוביץ ? רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

שבת זו, הסמוכה לחג הפסח, מכונה "שבת הגדול".
מקורו של כינוי עתיק זה, הנזכר בספרות ההלכה כבר למעלה מאלף שנים, אינו ידוע והועלו השערות שונות לגביו. על פי כל ההשערות השונות, העיקרון העומד מאחורי כינוי זה הוא הרצון לשייך ולחבר את השבת לחג הפסח. ואכן, מנהגים שונים הנהוגים בקהילות ישראל מלמדים על כך, לדוגמא, המנהג לקרוא בשבת זו את "הגדה של פסח" כהכנה לקראת ליל הסדר, או המנהג הנפוץ שעל פיו רב הקהילה נושא נאום מיוחד העוסק בהלכות החג ומשמעויותיו הרבות.

ואכן, נראה כי לא במקרה נבחר יום השבת כדי להתכונן בו לחג הפסח. השבת קשורה בקשר הדוק ליציאת מצרים וממילא לחג הפסח. כך אנו אומרים בברכת ה'קידוש' לליל שבת:
"ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו, זכרון למעשה בראשית, כי הוא יום תחילה למקראי קודש, זכר ליציאת מצרים."
שני זכרונות אנו זוכרים בשבת. זכרון אחד הוא כלל-עולמי, אוניברסלי: זכרון למעשה בראשית. הזכרון השני הוא פרטיקולרי, ייחודי לעם ישראל, העם הזוכר במשך אלפי שנים: זכר ליציאת מצרים. שני זכרונות אלו כתובים במפורש בתורה כטעמים למצוות השבת. כידוע, "עשרת הדברות" שניתנו במעמד הר סיני כתובים בתורה שני פעמים, ויש ביניהם כמה וכמה שינויים. שינוי בולט אחד הוא בנימוק של מצוות השבת. ברשימת "עשרת הדברות" שבספר שמות נאמר נימוק אחד למצוות השבת:
"כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ… וֶי?נֶח ביום השביעי, על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו."
(שמות כ, י)
ואילו ברשימת "עשרת הדברות" שבספר דברים אנו קוראים נימוק שונה:
"וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך ה' אלוהיך משם… על כן ציווך ה' אלוהיך לעשות את יום השבת."
(דברים ה, יד)
שני היבטים לה, למצוות השבת. שני זכרונות ארוכי-ימים. שניהם עוסקים בראשית הקיום. "מעשה בראשית" הוא ראשית הקיום הכלל-עולמי; יציאת מצרים היא ראשית הקיום הלאומי של עם ישראל.
הנימוק העוסק במעשה בראשית מהווה פן אחד של השבת, בו אנו מכירים בטובה של הבריאה מכוח ההכרה בטובו של הבורא. השביתה בשבת היא מעשה סמלי בו אנו מחיים בתודעתנו את שלמותו של העולם, כמו הפסוק בתורה המהווה רקע לשביתתו של אלוקים: "וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד".
הנימוק השני העוסק ביציאת מצרים קשור בקשר הדוק לפסוק שלפניו, המצווה על השביתה בשבת "אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך, ושורך וחמורך וכל בהמתך, וגרך אשר בשעריך, למען ינוח עבדך ואמתך כמוך ? וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים". השבת איננה רק זכרון להיסטוריה רחוקה של בריאת העולם, אלא דורשת מאתנו את הענקת החירות לעצמנו ולכל הסובב אותנו ? לעבד ולשפחה, ואפילו לבעלי החיים שברשותנו. דרישה שבעולם העתיק נשמעה מופרכת, אך התורה מציבה אותה בראש סדר העדיפויות: וזכרת כי עבד היית!
אין דבר מתאים מן השבת להיות הקדמה ופתיח לחג הפסח. לפני בוא החג המבשר על החירות, על השחרור מהעבדות ? אנו זוכרים כי בן חורין אמיתי הוא זה שמכיר בחירותו של הזולת. העם הזוכר כי קיומו מושתת על הגאולה, חש בצורך לפתוח את אירועי חג הגאולה במעשה של גאולה, במעשה של הענקת חירות לעצמו ולזולת.