פרשת צו תשע"ו

שגרה מבורכת ? פרשת צו

הרב שמואל רבינוביץ ? רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

ככל שאנו נכנסים עמוק יותר אל תוך ספר 'ויקרא', כך אנו תוהים באיזו מידה הנושאים המדוברים בספר זה רלוונטיים לחייו של האדם החי במאה ה-21.
תהייה זו קיימת, לפעמים בעוצמה רבה, כאשר מבינים את ענייני המקדש והקרבנות כענין ספציפי שאיננו מעשי כאלפיים שנים. אך האמת היא שענייני המקדש והקרבנות מייצגים את התחום הרוחני בחיי האדם. שהרי בזמן שהמקדש קיים, העבודה בו והקרבת הקרבנות היו הפסגה של העבודה הרוחנית של האדם, ואם כן, גם כיום אנו יכולים לעיין בתורה ולהפיק ממנה לקחים לחייו של כל אדם בכל דור.

והנה, בפרשת השבוע אנו מוצאים מסר מעניין אודות יופייה וחשיבותה של השגרה.
חיי האדם מורכבים משיגרה ומאירועים שוברי שיגרה. יש אנשים שהשגרה היא המקום בו הם מרגישים בנוח. "שיגרה מבורכת" קוראים לזה. כאשר העניינים זורמים לפי התוכנית – האדם חי בתחושת ביטחון המשרה עליו רוגע ושלווה.
לעומת זאת יש אנשים שהשגרה משעממת אותם ואת העניין הם מוצאים דווקא באותם רגעים של שבירת שיגרה. אלו הם הרגעים שמעניקים להם טעם ומשמעות לחיי השגרה האפורים. בין אלו לאלו יש כמובן את רוב האנשים שנהנים גם מן השגרה וגם משבירת השגרה.
עבודת הקרבנות בבית המקדש, כמייצגת את החיים הרוחניים של האדם, מלמדת על האיזון הנדרש בין השגרה ובין אירועים חריגים שוברי שיגרה.
כזכור, את הרשימה הבסיסית של הקרבנות השונים קראנו כבר בשבוע שעבר: יש קרבנות שהאדם מביא כרצונו; יש קרבנות שהאדם צריך להביא בעקבות חטא או אירוע מקרי כלשהו; יש קרבנות שמובאים לבית המקדש בחגים ובזמנים מיוחדים.
השבוע אנו קוראים על "קרבן התמיד" – בכל יום יש להקריב בבית המקדש שני קרבנות המכונים "תמיד", אחד בבוקר והשני לקראת ערב. זהו הקרבן המייצג את השגרה שאינה משתנה לעולם. בחול, בשבת, בחגים, ביום כיפור – תמיד יהיה שם ה"תמיד". תמיד יש לקיים את הריטואל הבסיסי.
מדוע? מה כל כך טוב בשגרה ובריטואלים הקבועים?
למען האמת, אם אנו שואלים שאלה זו אנו מניחים שהמעשה כשהוא לעצמו אינו בעל משמעות חשובה, ולכן אנו שואלים מדוע יש לעשות אותו בכל יום. אך ניתן להפוך את המשוואה ולקבוע כי "מעשה מסוים הוא נכון וטוב כל כך, שיש לעשותו מדי יום".
מעבר לכך, כל ריטואל קבוע וכל מעשה שיגרתי מייצג את הרובד הבסיסי של החיים האנושיים. אכילה, שינה, דיבור ? הם ריטואלים שאנו עושים בכל יום ולא שואלים "מדוע". זאת מפני שאנו מבינים כי הבסיס של החיים מורכב מפעולות אלו. קרבן ה"תמיד" מייצג את הרובד הבסיסי של עבודת האלוקים, רובד שעליו אי אפשר לוותר.
גם לאחר חורבן בית המקדש נשארו ריטואלים קבועים. התפילה לדוגמא. יהודים שומרי מצוות נושאים תפילה שלוש פעמים בכל יום: בוקר, צהריים וערב. האם התפילה משעממת? למרבה הפלא, התשובה היא: לא. אנשים שמתבוננים מדי יום במילים שאמרו אתמול ושלשום ובשבוע שעבר ולפני חודש ושנה… מוצאים בכל פעם טעם מחודש במילים העתיקות.