פרשת עקב ? תשע"ו

"וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלוקיך זה ארבעים שנה במדבר, למען ענותך, לנסותך, לדעת את אשר בלבבך התשמור מצוותיו אם לא." (דברים ח, ב)
בקריאה פשוטה של הפסוק אנחנו מבינים שהאלוקים הביא ייסורים על בני ישראל במדבר כדי לנסות ולבדוק את מידת נאמנותם אליו. האם ילכו אחריו במדבר גם כשלא ירד להם לחם מן השמים ויצא להם מים מן הסלע? האם יסמכו עליו וייצאו לדרך כאשר הם סבורים שלא יהיה להם כל מזון או שתיה?
רבי עובדיה ספורנו (מחשובי פרשני המקרא, חי ופעל באיטליה לפני כ-500 שנים) נותן לנו מבט נוסף על המושג 'ניסיון'. את מילות הפסוק "לנסותך, לדעת את אשר בלבבך" הוא מפרש: 'שיהיה מה שבלבך יוצא מן הכוח אל הפועל'. כלומר, כולנו אוצרים בליבנו כוחות טובים וכוחות רעים. גם אם אנחנו יודעים מראש שכאשר כוחות אלו יתנגשו ביניהם – ינצח הטוב את הרע, הרי עד שזה לא יקרה בפועל – לא יצא הטוב הזה לעולם המציאות.
רק לאחר שצלחנו תקופה לא פשוטה בלי לפגוע בסביבתנו וברמתנו הרוחנית, אנו מסתכלים אחורה בסיפוק ומרגישים את התחושה המתוקה שהכוחות הטובים שבליבנו הצליחו להעלות אותנו קומה אחת נוספת, בדרך אל הטוב המושלם. לא לחינם יש הסבורים שמקור המילה 'ניסיון' היא מן המילה 'נס' (-עמוד גבוה), הניסיון הוא הוא שמגביה את האדם כנס.
פירוש זה מומחש עוד יותר בפסוק שמופיע בפרשתנו מיד לאחר מכן:
"ויענך וירעיבך, ויאכילך את המן … למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם." (דברים ח' ג')
לאחר שבני ישראל רעבו ללחם, הם קיבלו את ה'מן', אותו לחם שירד להם מן השמים. רק כך הם יכלו לחוש בכל הווייתם את התובנה שהחיים של בני האדם אינם מבוססים רק על המזון הגשמי – הלחם, אלא תלויים ועומדים כל העת על 'כל מוצא פי השם'.
התורה ממשיכה:
"וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוקיך מייסרך." (דברים ח, ד)
בתלמוד מסופר (יומא, ע"ו, א) ששאלו תלמידי רבי שמעון בר יוחאי את רבם: מדוע לא ירד לישראל מן רק פעם אחת בשנה לכל השנה? ענה להם רבי שמעון בר יוחאי במשל.
למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיה לו בן יחיד ואהוב. בתחילה קבע המלך שבנו יקבל את כל צרכיו פעם אחת בשנה עבור כל השנה. כתוצאה מכך , הבן הגיע לראות את פני אביו רק פעם בשנה. לכן שינה המלך את הוראתו, והודיע לבנו שהוא יקבל את צרכיו בכל יום לאותו היום. כך גרם המלך לבנו לפוגשו מידי יום.
הסביר רבי שמעון בר יוחאי לתלמידיו שכך גם היה עם ישראל במדבר. כל אחד דאג ללחם של מחר. אדם שהיו לו כמה בנים, היה דואג כל יום ואומר: שמא לא ירד מן מחר וימותו כולם! כתוצאה מכך כל בני ישראל כוונו את ליבם בכל עת לאביהם שבשמים.
גם אנו, כאשר נפנים ונבין שכל קשיי החיים והניסיונות נועדו כדי שנמנף אותם להיות באמצעותם טובים ונעלים יותר, להוציא את הטוב שבנו ולנצח עמו את הרע עד שנהיה על נס, יקבלו החיים מבט מאיר יותר, ונעבור אותם עם הרבה יותר שלווה ושמחה.