סיפור מסע
הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
בשבת הקרובה, בעת סיום 'קריאת התורה' בבתי הכנסת, יציינו בחגיגיות את השלמת קריאתו של ספר 'במדבר', הרביעי מתוך "חמשת חומשי תורה".
ספר 'במדבר' סוקר את האירועים שאירעו לבני ישראל בעת נדודיהם במדבר משך ארבעים שנה, לקראת כניסתם לארץ ישראל. פרשתנו מסכמת את שנות הנדודים בהבאת שמות כל התחנות שהיו באותם מסעות. כך נמנים בפסוקים ארבעים ושניים מקומות חניה ששהו בהם במהלך המסע במדבר. על אודות משמעותה של רשימה זו יש לשאול מה מטרה יש בה?! המסע נועד בשביל הכניסה לארץ ישראל, שזהו הדבר החשוב באמת. תחנות הביניים לעומת זאת ? איזה מטרה יש בהצגתם בפירוט כה דקדקני, תוך ציון ארבעים ושניים תחנות שונות?
ספר התורה, כפי ששמו מורה, אינו ספר היסטורי כי אם דידקטי. שהרי 'תורה' מלשון 'הוראה'. לפיכך יש יסוד להניח, שכמו הציוויים הרבים שמפורשים בתורה, גם ה'סיפורים' ושאר הדברים המופיעים בה נועדו ללמד את הלומד 'הוראה' כלשהיא. כאשר מדובר בסיפורי המקרא בעלי האופי המוסרי, ה'הוראה' שיש בהם די ברורה. לעומת זאת, כאשר יושבים בבית הכנסת ומאזינים להקראת רשימת ארבעים ושניים תחנות המסע, קצת קשה להבין, איזה מסר ואיזו 'הוראה' יש בכך עבור ציבור השומעים?
כפי שכבר עמדנו על כך בשבועות הקודמים, גיבוש הזהות הלאומית של עם ישראל נעשה שלבים שלבים. הראשון שבהם, יציאתם מארץ מצרים ושחרורם מלהיות עם-עבדים. השני, הצהרת האמונים לחוקי התורה שניתנה להם מעם האלוקים והתאחדותם סביב האידיאל המשותף. השלב השלישי והמשלים היה, כניסה לארץ ישראל והקמת בית לאומי מושתת על רוח האידיאלים של חוקי התורה. משמעות ההליכה אל עבר ארץ ישראל סימלה חתירה לקראת השלמתו וגיבושו של הפרופיל הלאומי של עם ישראל.
המרחק הגיאוגרפי ? פיזי שבין ארץ מצרים לארץ ישראל אינו רב. כיום מדובר בנסיעה של כמה שעות ברכב. גם בעידן המקרא, הדרך ביניהן הייתה סבירה ולא הייתה אמורה להימשך מעבר למספר ימים. בעניין זה יצרו בני ישראל שיא חסר תקדים, כאשר מאז צאתם מארץ מצרים ועד בואם לארץ חלפו ארבעים שנים! ברור כמובן שהסיבה לכך לא הייתה טכנית. אלא, היות ולכניסה לארץ ישראל הייתה כאמור משמעות יותר מאשר שאיפה טריטוריאלית, היה לשם כך צורך בהכנה מנטלית ותהליכי אימון. אם נדפדף אחורנית בספר 'במדבר' נוכל להיזכר במקרים בהם בני ישראל נכשלו, חטאו ואף נענשו. ואולם אם ניקח בחשבון שבסופו של דבר המסר הובן והלקח נלמד, נוכל לראות מאורעות אלו מין "שיעורי בית" שהכשירו את בני ישראל להיות ראויים יותר להיכנס לארץ ישראל. מתוך ראיה זו נוכל להבין כי בעצם כל המסעות של אותן שנים ארוכות, נהפכו והיו חלק מאותו "מסע" לארץ ישראל.
כעם, מאז ימי פרשת 'מסעי', עברנו גם עברנו 'מסעות' רבים, קשים ומכאיבים. אולם כיהודים תמיד ידענו שבכל מסע ובכל תחנה טמונה גם הזדמנות. כך נהיינו לעם פיקח ביותר. עם שיודע להתמודד עם כל ולהעשיר את ארגז כליו הנפשיים בכל מקום.
כל אדם פרטי, גם עובר מסעות משלו. פרשתנו מלמדת אותנו ששום מסע אינו חסר תוחלת. כל דבר שחולף עלינו נועד ללמד אותנו משהו חדש שלא ידענו עד היום, לעלות את אישיותנו למקום נעלה יותר ולקרב אותנו לקראת מילוי ייעודנו והגשמתנו העצמית.
