לבחור שלא לבחור
הרב שמואל רבינוביץ
רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
כבני אדם, אחת מחובותינו המוסריות היא, לעמוד בדיבורנו. בעיני היהדות, דיבורו של האדם נחשב לדבר 'קדוש'. לכן, אי-קיום שבועה או נדר נתפסת כ'חילול הקודש', כאמור בפרשתנו ? 'מטות':
א?יש? כ־?י י?ד־?ר נ״ד״ר לה' או? ה?ש־??בֶע ש??ב?ע?ה ל״א?ס?ר א?ס־?ר עֶל נֶפ?ש?ו? ל?א יֶחֵל ד־?ב?רו? כ־?כ?ל הֶי־?צֵא מ?פ־?יו יֶע?ש?״ה. (במדבר ל, ג)
בטרמינולוגיה המקובלת, נחשב הדיבור לדבר שמבטא את חירותו של האדם. מכאן המושג "השמעת קולן של אוכלוסיות אשר קולן לא נשמע בשיח הציבורי"; בחירת מועמד על ידי ספירת רוב קולות הבוחרים, וכן הלאה. בפרשתנו מופיע המושג 'דיבור' בזווית שונה, הפוכה לכאורה, בתור דבר שמגביל את החירות ויכולת הבחירה החופשית של האדם. שהרי, שבועות ונדרים ? אלה מושגים שמחייבים את האדם לנהוג בצורה מאד מסוימת, לא כפי העולה ברוחו.
חובת האדם לעמוד בנדריו ושבועותיו ? ובכלל לקיים את היוצא מפיו, נוגדת את עיקרון הבחירה החופשית.
רמתו הבסיסית מופיע המושג "בחירה חופשית" במקרא במילים הבאות:
הֶֽע?ד?ת?י ב?כ״ם הֶי־ו?ם א״ת-הֶש־??מֶי?ם ו?א״ת-ה?א?ר״ץ הֶֽחֶי־?ים ו?הֶמ־?ו״ת נ?תֶת־?י ל?פ?נ״יך? הֶב־?ר?כ?ה ו?הֶק־?ל?ל?ה ו־ב?ֽחֶר?ת־? ב־ֶֽחֶי־?ים ל?מֶעֶן ת־?ֽח?י״ה אֶת־?ה ו?זֶר?ע״ֽך?. (דברים ל, יט)
לפי הנאמר בתורה קיימות שתי דרכים: טובה ? "חיים" ורעה ? "מוות". הבחירה החופשית מאפשרת לבחור בין שתי דרכים אלה, כאשר התורה מייעצת לאדם: "ובחרת בחיים!"
היכולת של האדם לנדור ולהישבע מבטאת כוח בחירה ברמה גבוהה יותר. לא רק בחירה בין 'טוב' ו'רע' קבועים ומוכתבים מראש, אלא גם קביעה סובייקטיבית מהו טוב ומהו רע. לדוגמה, אדם שנודר שלא לאכול תפוחים ? מעתה, אכילת תפוחים נחשבת לגביו כדבר 'אסור' ו"רע". וכן להפך: אם הוא יישבע שכן לאכול תפוח, הוא יהיה חייב לעשות זאת. החיובים שהאדם מביא על עצמו בכוח דיבורו לא מבטאים שלילת חירות, אלא רמה גבוהה של יכולת שהאדם יכול לנעול בפני עצמו את האפשרות לבחור!
המושג נישואין יכול להמחיש רעיון זה. זוג בוחרים לבנות מערכת חיים משותפים ולהינשא. קיומה של ברית הנישואין מבטלת למעשה את היכולת של כל אחד מהם לבחור בן זוג אחר. ואולם, עצם קיומה של ברית זו הינה תוצאה וביטוי של הבחירה בבן הזוג הספציפי. כלומר, כה חזקה הינה היכולת לבחור ולאהוב את בן הזוג, עד כדי אפשרות לבחור בקשר כה אמיץ, תוך שלילת בחירת מישהו אחר.
ככלל, קבעו חכמינו שראוי לאדם להיות נמנע מנדרים ושבועות. עם זאת, עצם היכולת הנפשית של האדם להישבע ולנדור נדרים יכולה לשמש מנוף לצמיחה אישית. אדם שרוצה להיגמל מעישון, בכל מפגש עם סיגריה מעוררת בתוכו "מלחמה" בין שתי בחירות ? חיים בריאים לעומת מילוי הדחף הרגעי. אדם זה, במקום להתעייף ולהיאבק כל פעם מחדש, רצוי שיפעל בטכניקה של הנדרים באמירה נחושה כלפי עצמו: "בשבילי ? האפשרות לעשן, כלל לא באה בחשבון!" בצורה כזו האדם כמו שולל מעצמו את היכולת לבחור באפשרות של לקיחת סיגריה בפה. זהו תהליך שדורש אימון רב, ואולם הוא אפשרי: היכולת לבחור שלא לבחור!
הציפייה מהאדם לקיים את הבטחותיו נובעת אפוא מראייתו כבן חירות בעל יכולת בחירה, עד שמאפשרת לו לבחור שלא לבחור ? ולעמוד מאחורי החלטה זו בכבוד!
