ראש השנה – תשע"ח

מה מסמלת התקיעה בשופר?

לפי מסורות יהודיות עתיקות מאוד, היא מסמלת את טקס המלכת אלוהים על העולם, המתקיים בפתיחתה של השנה החדשה. אנו, בני אדם, עומדים וממליכים את אלוהים? האם הוא אינו מולך על העולם גם בלעדינו?פרשן המקרא רבי אברהם אבן עזרא (משורר, בלשן, פרשן ופילוסוף, ספרד 1089-1164) מציין את ההבדל בין 'מלך' ו'מושל'. מלך, הוא מבאר, הוא מי שמוכתר כתוצאה מרצונו החופשי של העם. מושל, לעומת זאת, הוא מי שלא הוכתר על ידי העם אך שולט עליו. על פי הבחנה זו, אכן, יש בכוחנו להמליך את אלוהים. ממשלתו של אלוהים בעולם היא מוחלטת; אך מלכותו נתונה בידינו. אנו מכתירים את אלוהים למלך העולם.'המלכה' זו שאנו עוסקים בה, נושאת משמעות עמוקה ביותר, שננסה להתבונן בה באמצעות הקטע אותו קוראים בתורה בבית הכנסת בראש-השנה, והקטע הנוסף אותו קוראים לאחר מכן מתוך ספר שמואל. שני קטעים ובהם שלושה סיפורים מופלאים.הקטע שאנו קוראים בספר התורה פותח בפסוקים: "וה' פקד את שרה כאשר אמר… ותהר, ותלד שרה לאברהם בן לזקוניו… ויגדל הילד… ויעש אברהם משתה גדול" (בראשית כא, א-ח).

זהו הסיפור הראשון, על אימנו הזקנה ואבינו הישיש, שכבר התייאשו מהולדת ילדים. והנה, אלוהים חונן אותם בבן. פסוקים אלו מבטאים פרץ של אושר צרוף, אותו יכול לחוות רק אדם שכבר היה בתחתיתו של בור הייאוש, וברגע אחד זינק לפסגת האושר.הסיפור הבא מתחיל עם פחות אופטימיות: שרה מבקשת מאברהם שיגרש את הגר ? השפחה שאברהם נשא לבקשת שרה מספר שנים קודם לכן ? ואת בנה. שרה מפחדת מבן השפחה, ישמעאל, ההולך וגדל ונראה כתופס את מקום בנה במשפחת אברהם. לאחר דין ודברים, והבטחה מאלוהים כי מאומה לא יארע לבנו הגדול, שולח אברהם את הגר ואת ישמעאל מביתו. הם מגיעים אל המדבר ותועים במרחביו השוממים, המים שנטלו לדרך כ־?לים, והם על סף עילפון.

בצעד של ייאוש, מניחה הגר את בנה תחת אחד השיחים ומתיישבת במרחק, כדי שלא תראה כיצד הילד מת בזרועותיה. היא יושבת ובוכה על מר גורלה, ולפתע מתגלה אליה מלאך אלוהים, מעודד אותה במילים חמות: "מה לך הגר? אל תבכי, כי שמע אלוהים אל קול הנער… קומי שאי את הנער… כי לגוי גדול אשימנו" (שם שם, יז-יח). או אז מתרחש נס: אלוהים פוקח את עיני הגר והיא רואה באר מים, שואבת ממנה ומשקה את הנער. שוב אותה התרחשות של מעבר מייאוש מוחץ אל אושר ושמחה.הסיפור השלישי, אותו אנו קוראים מתוך ספר שמואל, לא יפתיע אותנו. הוא מספר על חנה, אשה אלמונית שחיה ב'תקופת ההתנחלות', וכפי שודאי ניחשתם ? אין לה ילדים. מקירות ליבה היא מתייפחת בבכי ומתפללת. אלוהים מאזין לתפילתה הכ־ֵנ?ה ונס מתרחש: היא יולדת בן וקוראת לו שמואל, הוא שמואל הנביא שהמליך את המלכים הראשונים בעם ישראל: שאול ודוד.

בקטע גדוש דרמטיות מתארים חכמי התלמוד את תפילתה של חנה:

"אמרה חנה לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך קשה בעיניך שתתן לי בן אחד? משל למה הדבר דומה ? למלך שעשה סעודה לעבדיו, בא עני אחד ועמד על הפתח, אמר להם: תנו לי פרוסה אחת! ולא השגיחו עליו; דחק ונכנס אצל המלך. אמר לו: אדוני המלך, מכל סעודה שעשית קשה בעיניך ליתן לי פרוסה אחת?"
(תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לא)

שלושה סיפורים הנושאים מסר זהה: יש מי שמקשיב לנו. אלוהים מעוניין להושיע אותנו.קריאת הסיפורים הללו בראש השנה, מבטאת את הההבדל שבין 'מלך' ו'מושל' בו הבחין אבן-עזרא: מלך ? מולך כתוצאה מרצון העם; מושל ? מי ששולט על העם. בראש השנה אנו ממליכים את אלוהים מרצוננו, ומבטאים בכך את האמון המוחלט שלנו בטובו ובחסדו, כפי שהוא משתקף בסיפורים אלו. אמון זה מפיח בנו תקווה, רצון ואומץ שילוו אותנו בשנה הבאה עלינו לטובה. שנה טובה,שנת חסד וישועה.