אמונה עם אחריות
הרב שמואל רבינוביץ ? רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
אחד האירועים היותר משמעותיים שהתרחשו בראשיתו של העם היהודי, הוא מעמד 'ברית בין הבתרים' עליו נקרא בפרשת השבוע. במעמד זה, חווה אברהם אבינו התגלות אלוהית שבתחילתה הובטח לו ולשרה אשתו בן ? שעד עתה לא זכו לו, ובהמשכה הובטחה לו ארץ ישראל, אותה יירשו בניו בעתיד.
תגובותיו של אברהם לשתי הבטחות אלו לא הייתה זהה. על הבטחת הזרע הוא הגיב באמון מלא, כפי שמעידים הכתובים: "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה". אמונתו של אברהם הייתה תמימה, עד שאלוהים החשיב אמונה זו כ'צדקה' – כאמונה שהיא מעבר לנדרש. אך אם חשבנו שגם על ההבטחה הבאה יגיב אברהם באמונה כה מרשימה, ניאלץ להתאכזב. כאשר אלוהים מבטיח לו את ארץ ישראל, מגיב אברהם בשאלה:
"במה אדע כי אירשנה?"
(בראשית טו, ח)
אברהם מבקש אות, סימן כלשהו, שיחזק בלבו את האמון במימוש ההבטחה שצאצאיו עתידים לרשת את ארץ ישראל. זאת לעומת ההבטחה הקודמת, הבטחת הזרע, שבה האמין אברהם בלב שלם. הקושי מתגבר כאשר אנו מבחינים בפער הריאלי שבין שתי ההבטחות. הבטחת הזרע הייתה הבטחה הכרוכה בנס גלוי, כאשר אברהם ושרה כבר זקנים מופלגים, ואילו הבטחת הארץ אינה כרוכה בנסים גלויים, שהרי דרכו של עולם היא שעמים כובשים ארצות זה מזה, ואין בהבטחה זו דבר העשוי לעורר ספק בלבו של אברהם.
הפער האמוני שבין תגובותיו של אברהם, עורר תמיהה אצל פרשנים רבים, ביניהם כאלו שניסו להפריד בין שתי ההבטחות ולטעון שהם אירעו בתקופות שונות בחייו של אברהם. אנו ננסה להבין מדוע אכן הגיב כך אברהם, בהנחה ששתי ההבטחות נאמרו לו בזו אחר זו באותו מעמד, כמשתמע מן הכתוב, ולמרות זאת הוא הגיב להן תגובות שונות כל כך.
כאשר נבחן את שתי ההבטחות שקיבל אברהם במעמד זה, נגלה שני הבדלים בולטים ביניהן. ההבדל האחד הוא, שהבטחת הזרע עתידה להתממש אצל אברהם ושרה עצמם, ואילו הבטחת הארץ עתידה להתממש אצל צאצאיהם בעוד מספר דורות. ההבדל הנוסף, הוא שהבטחת הזרע אינה דורשת מאברהם ושרה השתתפות מצדם, בעוד הבטחת הארץ דורשת מן העם להיות אקטיבי ולכבוש את הארץ.
כאשר אלוהים מבטיח לאברהם זרע, אין בלבו של אברהם כל פקפוק באשר להתממשות ההבטחה, שהרי אלוהים הוא כל-יכול ובאפשרותו להעניק ילדים גם כאשר הטבע אינו מאפשר זאת. אך כאשר מבטיח אלוהים לאברהם את ארץ ישראל, אברהם יודע שהבטחה זו תלויה בצאצאיו. הוא שואל את עצמו: האם הם יהיו ראויים לכך? האם ידעו לפעול כמצופה מהם? את זאת אברהם איננו יודע, ולכן הוא מבקש חיזוק להבטחה זו. כיצד הוא יכול להיות בטוח שצאצאיו יכבשו את הארץ? הלוא ההבטחה תלויה במעשיהם. אלוהים איננו עושה את מה שנדרש מן האדם לעשות, ומימוש ההבטחה תלוי גם בבני אדם ולא רק באלוהים.
אכן, האמונה היהודית מותירה מקום לאדם. היא לא באה במקום האדם כאשר האדם נדרש לפעול, הוא איננו יכול לסמוך על אלוהים שיפעל במקומו. אברהם המודע לעיקרון זה, מודאג, ובצדק. הוא יודע שאלוהים ימלא את חלקו בהבטחה, אך הוא איננו יודע האם צאצאיו ? מהם מצופה לכבוש את הארץ בעתיד ? יעשו זאת גם הם.
זוהי עמדה מורכבת. אנשים מאמינים נוטים לעיתים לסמוך על אלוהים ולהטיל עליו משימות שיסירן מהם את האחריות למעשיהם. אברהם אבינו הוריש לנו אמונה אחרת. הוא ידע ליטול אחריות על המתרחש בסביבתו; הוא ידע לצאת למאבק עם אויבים; במקביל, הוא למד לפתוח את ביתו לאורחים במסירות. הוא היה מעורה בחברה האנושית, ולא הסיר מעצמו אחריות. האמונה לא שימשה עבורו כמפלט מהפעולה האנושית הנדרשת.
רק כאשר אדם עושה את המצופה ממנו, ונוטל אחריות על מעשיו, הוא יכול לסמוך על אלוהים ש'ימלא את חלקו' ויצליח את מעשי האדם.
