כן להעיר, לא לפגוע! כן לתקן, לא לרכל! – פרשת בהעלותך

פרשת בהעלותך – תשפ"ה

הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

בפרשת בהעלותך מסופר על חטא מרים הנביאה, ועונשו. שאותו אנו מצווים לזכור בתוך "שש הזכירות" כפי שנאמר:

"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלקיךָ לְמִרְיָם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם"
(דברים כ"ד, ט)

הבה נתבונן בסיטואציה בה הייתה נתונה אז מרים, אחותו של משה רבינו, כדי שנבין מה כל כך חשוב בזכירת חטאה והעונש שקיבלה, וגם, את ההיגיון בהטמעת איסור לשון הרע באמצעות מסר שמועבר בצורה שלילית, כי בהזכרת הסיפור אנחנו פשוט מספרים לשון הרע על מרים.

הימים, ימי נדודי ישראל במדבר, אלוקים כועס על העם הטרחן והמתלונן, ומשה הרועה הנאמן מבקש עזרה.

"לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי"
(במדבר י"א, י"ד)

ואז, רגע לפני "קברות התאווה" שבו לקה עם ישראל "מכה רבה מאוד" (שם י"א ל"ג) מורה אלוקים למשה לאסוף שבעים איש מזקני ישראל שיישאו במשא העם וגם עליהם תשרה רוח הנבואה.

אלדד ומידד היו מבין השבעים, וכשהתחילו להתנבא, ציפורה אשת משה פלטה משפט מעומק הלב, ומרים גיסתה שהקשיבה לה, הזדעזעה.

רש"י מצטט את דברי המדרש הקדום של רבי תנחומא בהקשר זה:

"מרים היתה בצד צפורה בשעה שנאמר למשה 'אלדד ומידד מתנבאים במחנה'. כיון ששמעה צפורה, אמרה, אוי לנשותיהן של אלו אם הם נזקקים לנבואה, שיהיו פורשין מנשותיהן כדרך שפירש בעלי ממני"…

מרים לא יכלה להישאר שוות נפש לנוכח הצער של גיסתה, שבעלה פרש ממנה. פתאום קלטה מרים שעל גיסתה נגזרו חיי פרישות ובדידות. חז"ל אומרים על ציפורה "שהיא הייתה יפת מראה, נאה ביופייה ונאה במעשיה", וש"הכול מודים ביופייה". מרים, האחות הגדולה והאחראית שבפועל שימשה כמו אימו של משה מאז נולד ונעזב אי שם על גדות הנילוס, לא הבינה מדוע נהג כך משה.

הרבי מליובאוויטש מוסיף, שהכאב של מרים היה עמוק יותר. היא סברה שאם הייתה ציפורה מולידה למשה ילדים נוספים, היו אלו יכולים להאיר את העולם. היא לא יכלה לשאת את צערה של ציפורה ואת ההפסד העתידי לאנושות, והחליטה לפעול, לא מתוך תאוות רכילות זולה אלא מתוך דאגה כנה ורגש רחמנות שגאה בליבה.

העונש של מרים היה חד ומיידי. היא הפכה להיות מצורעת ונאלצה להיות מחוץ למחנה שבעה ימים.

התורה מתארת בפירוט נדיר את תפילתו המרגשת של משה לרפואת אחותו ואת העובדה שעם ישראל המתין לה עד שהחלימה, אבל את המסר הזה רוצה אלוקים שנזכור לעולמים.

גם אם אתה לא רכלן, וגם אם אתה מונע מתחושת צדק ואין בך שום כוונה רעה, יש דרך איך מעבירים ביקורת ואיך מעירים.

למשל, במקרה של מרים, הטענה עליה הייתה מדוע עירבה בסיפור גם את אהרן. היא הייתה צריכה לקרוא למשה ולשטוח בפניו את טענותיה ואת דאגותיה.

זה לקח חשוב מאוד ומסיבה זו אנו צריכים לזכור מידי יום את הפרשה זו: תעיר! תביע את דעתך! תנסה לשנות דברים, אבל לא ב"רכילות" ולא במילים פוגעות. תקרא לצד את בעל העניין ותסביר לו את טעותו; תייעץ לו איך כן לנהוג, ואז העולם יהיה הרבה יותר מתוקן, וגם נעים.