בהעלותך – תשפ"ב
הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
בפרשת השבוע 'בהעלותך' אנו פוגשים פסוק מסתורי למדי המתאר את מסע ארון הברית – הארון שבו היו מונחים שני הלוחות שניתנו בהר סיני – לפני העם. מתוך הכתובים עולה כי מדובר במסע שהיה כרוך במלחמה מול אויב, והארון היה נלקח למלחמה בראש הצבא הלוחם. הכתוב מצטט את מה שהיה משה רבינו אומר כאשר הארון היה יוצא לפני הצבא במלחמה:
ויהי בנסוע הארון, ויאמר משה: "קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך"
(במדבר י, לה)
יציאת הארון לפני הצבא במלחמה מתוארת בספר שמואל, שם אנו קוראים על מלחמה שנערכה בין שבטי ישראל לפלישתים, יושבי הארץ ששכנו בה לפני שבני ישראל נכנסו אליה.
ספר שמואל מספר על מלחמה שנערכה בין ישראל לפלישתים במקום ששמו 'אפק' (כיום שוכנת בסמוך אליו העיר 'ראש העין'). בקרב הראשון של המלחמה הייתה יד הפלישתים על העליונה וכארבעת אלפים חיילים מבני ישראל נפלו בקרב. לאחר הקרב התייעצו זקני ישראל ביניהם והחליטו להביא את ארון הברית אל שדה הקרב: "נקחה אלינו משילֹה [- מקום המשכן באותה תקופה] את ארון ברית ה' ויבוא בקרבנו ויושיענו מכף אויבינו" (שמואל א' ד, ג).
כאשר הובא הארון אל המחנה "ויריעו כל ישראל תרועה גדולה" (שם שם, ה). העם היה בטוח שנוכחות הארון תביא להם את הניצחון. גם הפלישתים ראו בנוכחות הארון כוח מכריע כנגדם וקראו בחרדה: "אוי לנו! מי יצילנו מיד האלוקים האדירים האלה?!" (שם שם, ח). אך למרות זאת, בסבב השני של הקרבות ניצחו שוב הפלישתים כאשר האבידה במחנה ישראל הייתה רבה, שלושים אלף חיילים נפלו בקרב! ואם בכך לא די, גם ארון הברית עצמו נלקח בשבי הפלישתים!
הסיפור הזה איננו מתיישב בקלות עם הפסוקים שבהם פתחנו. מפרשת השבוע נראה כי נוכחות הארון אמורה להושיע את העם ולהביא לניצחון על אויבי ישראל. אך ספר שמואל מספר לנו על תבוסה מוחצת שנוכחות הארון בקרב לא מנעה אותה.
כמה מפרשני המקרא שעסקו בשאלה זו עמדו על עיקרון חשוב שעולה מהשילוב בין שתי הפרשיות הללו. נוכחותו של הארון במלחמה אינה אמצעי מאגי שיש בו כוח להביא ניצחון. תפקיד הארון במלחמה שהצבא הנושא אותו יהיה מושפע ממנו. שמחנה הצבא יהיה מקום קדוש, שבו נוכחים ערכי התורה ומצוותיה. כאשר העם אינו מושפע מהארון – הארון אינו אלא מספר פיסות עץ מצופות בזהב, ולוחות הברית הם שני אבנים שעליהן חרוטות אותיות. הכוח של ארון הברית הוא בכך שהאדם שואב ממנו ערכים – תורה, מוסר ודרך ארץ.
ארון הברית שנלקח למלחמה כמתואר בספר שמואל לא השפיע על העם. הם המשיכו לעבוד אלילים והיו נגועים בגילוי עריות ובעוולות חברתיות. הם ביקשו להשתמש בארון כאמצעי מאגי, ולכך הארון אינו מיועד! ייעודו של הארון הוא לגרום לאדם להתעלות ולתקן את דרכיו, ורק אז הארון מביא לניצחון במלחמה.
לנו אין את ארון הברית, אך הדיון הזה נוגע אלינו בחיי היום-יום, לדוגמא, ביחס למזוזה – אותה פיסת קלף שעליה קטעי טקסט מן התורה, המכוסה וקבועה בדלת הבית. רבים תופסים את המזוזה כאמצעי לשמור את הבית. יש לכך גם מקור בספרות חז"ל. אך יש לזכור שלא זו מטרתה של המזוזה. כך כותב הרמב"ם בנחרצות האופיינית לו:
"לא די להם שביטלו המצווה אלא שעשו מצווה גדולה שהיא ייחוד השם של הקדוש ברוך הוא ואהבתו ועבודתו – כאילו הוא קמיע של הנאת עצמם…"
(משנה תורה, הלכות מזוזה פרק ה)
אנו קובעים מזוזה בפתח הבית כדי לזכור את התכנית הכתובים בה: ייחוד ה' ואחדותו, אהבת ה' וקיום המצוות. אם אנו זוכרים את תכני המזוזה, היא אכן שומרת עלינו מכל פגע. אך אם אנו מתייחסים למזוזה כאל 'קמיע' בעל כוח מאגי, המזוזה מאבדת את סגולתה. התורה והמצוות אינן אמצעים מאגיים לניצחון ולהצלחה. הן נועדו להשפיע על האדם ולהעלות אותו מבוץ החומרנות והאגוצנטריות אל פסגות רוחניות ומוסריות נעלות.
