התורה מספרת שעל המשכן המקדש הזמני שכן ענן שניווט והדריך את העם בדרכו:
“ולפי העלות הענן מעל האוהל, ואחרי כן יסעו בני ישראל; ובמקום אשר ישכון שם הענן שם יחנו בני ישראל. על פי ה’ יסעו בני ישראל, ועל פי ה’ יחנו… ובהאריך הענן ימים רבים… ויש אשר יהיה הענן ימים מספר… ויש אשר יהיה הענן מערב עד בוקר… או יומיים, או חודש, או ימים… על פי ה’ יחנו ועל פי ה’ יסעו.“(במדבר ט, יז-כג)
העם הנודד במדבר חי ללא כל מידע על המחר. יתכן שמחר ניסע, ויתכן שנישאר כאן לשנה שלמה. בכל בוקר קמו אנשים בלי ידיעה מה עומד לקרות היום. לא הייתה להם תשובה לשאלה: האם אנו עדיין חונים או שאנו “מקפלים ציוד” וממשיכים הלאה. גם כאשר הגיעו לחנייה, הם ידעו שאי אפשר לדעת כמה זמן תארך החנייה.
מדוע זה נעשה כך? האם לא יותר טוב לתת להם לוח זמנים מפורט בכדי שידעו את התוכניות לעתיד?
בכדי להשיב לשאלה זו, יש לראות במבט נכון את ארבעים שנות הנדודים במדבר שבהן עוסק ספר ‘במדבר’ כולו.
בארבעים שנה אלו אלוקים בנה את התשתית הרוחנית-תרבותית של עם ישראל, תשתית שעד ימינו אנו חיים ופועלים על פיה.
בארבעים שנים אלו עם ישראל חווה הנהגה אלוקית ייחודית, שלא תחזור עוד על עצמה במהלך ההיסטוריה. הם חיו ללא כל בסיס חומרי מסודר; את האוכל הם קיבלו מן השמים; כיווני הנסיעה וזמניה, כמו גם זמני החנייה ומקומה, לא היו ידועים להם. הם חוו תלות מלאה באלוקים. הם ידעו באופן הברור ביותר, כי אם אלוקים נוטש אותם ליום אחד ? אין להם כל סיכוי לשרוד במדבר.
תלות זו נועדה לשם הטמעת ערכים. בכדי להקים עם בעל תפקיד מוסרי מרומם, עם שיהיה “אור לגויים”, עם שהוויתו תודרך על ידי ערכים נעלים ולא על פי אינטרסים צרים יש צורך בסדרת חינוך משמעותית.
תלות מוחלטת זו חינכה את עם ישראל לדורותיו. העם הפנים את המסר והעביר מורשת זו הלאה לדורות הבאים: העולם אינו שטח-הפקר.
אנו חיים כאן עבור ייעוד מסוים, ואנו צריכים לפעול לשם השגתו. הטוב ינצח, וכדאי ? לא רק ראוי ? לחיות בדרך הנכונה, כי אלוקים מקיים את העולם וללא ספק הוא יבטיח את נצחון הטוב על פני הרע.
תקופה תלותית זו הסתיימה לאחר ארבעים שנה, אך הערכים שהוטמעו באותה תקופה חיים ופועמים בלב העם היהודי גם אלפי שנים לאחר מכן. בראש כל תנועה או רעיון בעל משמעות מוסרית-אנושית, נמצא את היהודים.
כי הלב היהודי פועם ופועל מתוך תחושת שליחות: איננו נמצאים כאן סתם כך. יש מטרה לחיים.
אכן, לאחר סיום תקופת המדבר, ההכרעה ניתנה לנו. כבר איננו תלותיים, ועלינו לעבוד ולקיים את עצמנו. אך ללא תקופה תלותית זו, לא היינו יכולים לקבל את ההכרעות הנכונות.
התלות נועדה כדי שנלמד כיצד להיות בני חורין.
על תקופה זו אמר הנביא ירמיהו:
“כה אמר ה’: זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותייך, לכתך אחרי במדבר, בארץ לא זרועה”(ירמיהו ב, ב).
