פרשת וארא – תשפ"ה
הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
במשך שנים ארוכות העבידו מצרים את בני ישראל בפרך, וכשעלתה זעקת בני ישראל היכה א-ל נקמות ה' את המצרים בעשר מכות עד ליציאה ממצרים.
המכה הראשונה שהכה בה אלוקים את מצרים הייתה הפיכת נהר הנילוס, מקור המים העיקרי של מצרים ועורק החיים שלה, למאגר ענק של דם.
עד היום, הפלח העיקרי של האוכלוסייה במצרים וסודן, מרוכז בסמיכות לנהר הנילוס העצום בגודלו: שטח אגן הניקוז שלו הוא 3,490,000 קילומטר רבוע!
כדי להבין את מהות הרעיון שבמכת דם והתהליך שקדם לה, נתבונן באישיותו של פרעה שלפי המתואר בתורה ובפרשנות חז"ל לקה בחטא היוהרה, ששיתק אותו מלחשוב הגיונית.
נחזור מעט אחורה, לסוף חומש בראשית. יעקב שירד בזקנותו למצרים עקב הרעב, בא לפגוש את פרעה מלך מצרים.
"וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת יַעֲקֹב אָבִיו וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה"
(בראשית מ"ז, ז)
מצטט רש"י, (רבי שלמה יצחקי, גדול פרשני המקרא) קטע מהמדרש תנחומא (מדרש קדום שחיבר ה'אמורא' רבי תנחומא בר אבא. פרשני המקרא הראשונים הביאו פירושים רבים בשמו):
"ומה ברכה ברכו? שיעלה נילוס לרגליו. לפי שאין מצרים שותה מי גשמים אלא נילוס עולה ומשקה, ומברכתו של יעקב ואילך היה פרעה בא אל נילוס והוא עולה לקראתו ומשקה את הארץ".
ברכה זו התגשמה במלואה, ופרעה התרגל לכך שנוכחותו מביאה ברכה לעם ולארץ. מתי שהיה פרעה מתייצב למרגלות הנילוס, היו המים עולים לקראתו, ומשקים את האגמים ובארות המים בכל מצרים.
המים הזורמים שמרווים את האדמה, אינם רק ברכה אלא תנאי הכרחי לקיום יושבי העולם. והאיש, שבעצם הופעתו הביא מים לארצו, התרגל לכך שבלעדיו אין קיום לארצו.
פרעה, אילולי לקה בחטא היוהרה, היה משכיל להשתמש ביכולת מופלאה זו בענווה וצניעות וזוכר בעטיו של מי הגיעה אליו הברכה. אבל לאסונה של מדינתו, המלך הסתנוור מהתופעה הפלאית והחל לראות עצמו כ'כול יכול' עד שכאשר משה הגיע אליו בשליחותו של הא-ל באותות ומופתים, לא התרשם פרעה כלל אלא התבצר בגאווה ואמר:
"לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי"
(יחזקאל כ"ט ד)
הוא כבר היה בטוח שהוא ברא את היאור וגם את עצמו…
ניסיון הגאווה הוא זה שגרם לרוב ההרס לאנושות מאז שחר ההיסטוריה. אנשים נוטים לשכוח מה קדם להצלחתם, ומה הביא אותם להישגיהם. בעלי גאווה אינם נותנים להיגיון לכוון אותם.
אומר אלוקים למשה:
"לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר הִנֵּה יֹצֵא הַמַּיְמָה וְנִצַּבְתָּ לִקְרָאתוֹ עַל שְׂפַת הַיְאֹר"
מבאר הגאון רבי פנחס הורביץ זצ"ל, (רבה של פרנקפורט דמיין, מגדולי הדור במאה ה 18, מכונה "ההפלאה") בספר על התורה "פנים יפות": אלוקים אמר למשה להתייצב מול פרעה דווקא כשיעמוד מעל הנילוס – מקור גאוותו, ואז כשהברכה של יעקב תתקיים שוב והיאור יעלה לקראתו, תתהפך הברכה לקללה ושפע עצום של דם יגאה וישטוף את מצרים. הברכה שהכשילה את פרעה בחטא היוהרה – היא זו שתהפוך לקללה, ובמקום פרצי מים זכים ימלאו אגמיה ובארותיה של מצרים דם עכור ומבאיש.
זוהי היוהרה ועונשה.
