פרשת וארא – תשפ"ד

הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכול המערבי והמקומות הקדושים

בסיומה של פרשת השבוע שעבר קראנו על משה שמגיע למצרים בשליחותו של אלוקים, כדי להורות יחד עם אחיו אהרון למלך המצרי, פרעה, לשחרר את בני ישראל – העם המשועבד במצרים מזה שנים רבות. השליחות, כצפוי, נכשלה. פרעה סירב בתוקף לשחרר את בני ישראל, ולא זו בלבד אלא אף הורה להחמיר את תנאי העבודה שלהם.

אם עד עתה סופקו לבני ישראל חומרי בנייה, הרי שמעתה והלאה, בעקבות ה"חוצפה" של משה שהעז להורות לפרעה על שחרור בני ישראל, הורה פרעה שלא לספק לבני ישראל חומרי בנייה והעם נאלץ ליצור את הלבנים יש מאין שאיתן בנה את הערים עבור פרעה.

התוצאה של הכבדה זו הייתה התמרמרות של עם ישראל כלפי משה ואהרון. התורה מספרת על שוטרי בני ישראל, האנשים שהיו אחראים על קצב העבודה, שפגשו את משה ואהרון יוצאים מארמונו של פרעה, וטענו כלפיהם שהם הביאו רק נזק לבני ישראל:

ויאמרו אליהם: ירא ה' עליכם וישפוט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להורגינו
(שמות ה, כא)

משה, כך נראה, קיבל את דבריהם ופנה אל אלוקים בטענה:

ויאמר:ה' למה הרעותה לעם הזה? למה זה שלחתני? ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך!
(שם שם, כב-כג)

משה מכיר בכך שמעשיו החמירו את מצבם של בני ישראל, שהיה חמור גם קודם לכן, והוא מתמרמר על כך ומתלונן על דרך הפעולה של אלוקים ששלח אותו אל פרעה במקום להציל את בני ישראל בדרך אחרת.

תגובתו של אלוקים למשה מורכבת משני חלקים. בתחילה הרגיע אלוקים את משה והבטיח לו: "עתה תראה אשר אעשה לפרעה, כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו". לאחר מכן מתחיל דיבור חדש של אלוקים ובו התייחסות ישירה אל משה:

וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו: אני ה', וארא אל אברהם, אל יצחק ואל יעקב… ושמי ה' לא נודעתי להם, וגם הקימותי את בריתי איתם לתת להם את ארץ כנען, את ארץ מגוריהם אשר גרו בה
(שם ו, ב-ד)

מה הקשר בין דבריו של משה לתגובתו של אלוקים המספר לו על יחסיו עם אבות האומה, אברהם, יצחק ויעקב? רש"י על אתר מבאר זאת בדרך הבאה:

וארא אל האבות – הבטחתים הבטחות… ולא ניכרתי להם במידה אמיתית שלי שעליה נקרא שמי ה', [שאני] נאמן לאמת דבריי, שהרי הבטחתים ולא קיימתי.

בהמשך דבריו מביא רש"י דוגמאות להבטחות שאלוקים הבטיח לאבות, הבטחות שלא התקיימו בימיהם, ולמרות זאת האבות לא באו בטענות והמשיכו להאמין באלוקים וללכת בדרך שאותה התווה להם.
אלוקים הבטיח לאבות את ארץ כנען, אולם אף אחד מהם לא נחל את הארץ בעצמו. עליך משה, אומר לו אלוקים, מוטל ללכת בדרכי האבות ולהאמין בדבריי אף אם נראה שהם מובילים לתוצאה הפוכה.

מניין נטלו האבות את הכוחות להאמין בהבטחות שלא התקיימו?
זאת משום שהם חיו בתודעת שליחות. היה ברור להם מהי המטרה שאליה הם חותרים ולכן, גם אם יש קשיים בדרך, היעד לא השתנה.

בדברים אלו ביקש אלוקים לחנך את משה לחיות בתודעת שליחות. על משה מוטל לבצע את הוראותיו של אלוקים ולהאמין שבסופו של דבר כך תבוא הגאולה לבני ישראל.

השליחות – היא הסוד שמעניק כוחות לאדם.

כל אחת ואחד שחי בתודעת שליחות – ולא משנה אם השליחות היא גדולה או יחסית קטנה, אם היא פונה לרבים או לבני המשפחה הקרובה – מקבל כוחות מיוחדים לגבור על קשיים. הצבת מטרה, שליחות ויעד, היא סוד העמידה בקשיים, סוד ההצלחה.