עשר מכות ושלוש תובנות

ב'הגדה של פסח' הנקראת בכל בית יהודי בליל הסדר, אנו קוראים משפט מעורר תמיהה:

רבי יהודה, בן הדור הרביעי של תקופת התנאים, מגדולי תלמידיו של רבי עקיבא, חילק את עשרת המכות לשלוש קבוצות, לפי ראשי התיבות של שמות המכות. שלוש המכות הראשונות: דם, צפרדע, כינים ? דצ"ך; שלוש המכות הבאות: ערוב, דבר, שחין ? עד"ש; ארבע המכות האחרונות: ברד, ארבה, חושך, בכורות ? באח"ב. האם חשש רבי יהודה שנשכח את המכות הכתובות בתורה ולכן הוצרך לתת לנו רמז מקוצר כדי שנזכור אותן? לא סביר להניח שזו מטרת דבריו.

ואכן, אחד מחכמי ישראל לפני כ-500 שנה, דון יצחק אברבנאל (פרשן, מדינאי וכלכלן. כיהן כשר האוצר של פורטוגל ושל ספרד ממנה גורש יחד עם שאר היהודים בשנת 1492, ולאחר מכן כיהן כשר האוצר של נאפולי, איטליה), דקדק בפסוקי התורה ומצא שעשרת המכות אכן נחלקו לשלוש קבוצות, לכל קבוצה – מטרה בפני עצמה שנכתבה בתורה במפורש כאשר הסיפור מגיע לתיאור מכות אלו.

מטרת שלוש המכות הראשונות הייתה להוכיח לעם המצרי, ובפרט לפרעה מלך מצרים, את העובדה היסודית שיש בורא לעולם, יש אלוהים. למכות הללו הייתה מטרה שנאמרה לפרעה: "בזאת תדע כי אני ה'" (שמות ז, יז).

התובנה הבאה הייתה: אלוהים מתעניין בעולם, משגיח עליו ומנהל אותו. לשם כך באו שלוש מכות נוספות, שבתחילתן נאמרה לפרעה התובנה אותה מצופה ממנו להפנים: "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" (שם ח, יח). 'בקרב הארץ', כלומר, אלוהים איננו מנותק מן העולם. הוא נשגב, אך נשגבותו מתבטאת בכך שגורלו של כל יצור מעניין אותו. אלוהים מלא איכפתיות לעולם שהוא ברא.

ועדיין, היה יכול פרעה לחשוב, שאלוהים קיים ואפילו איכפתי, אבל כוחו מוגבל. הוא אמנם רוצה לעזור, אבל מי יודע אם הוא יכול… לשם כך באו ארבע המכות האחרונות, שבתחילתן נאמר לפרעה: "בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ… בעבור הראותך את כוחי" (שם ט, יד-טו).

'סדרת חינוך' זו איננה מסופרת בתורה כאנקדוטה היסטורית, גם אם ככזו היא רבת-ערך. היא באה להעביר מסר. פרעה מלך מצרים נזקק לעשר מכות כדי להפנים שלוש תובנות אלו; אנו יכולים להפנים אותן גם ללא מכות…

יש משמעות לשלוש תובנות אלו. יש להן כוח לשנות חיים של אדם, של עם. יש אלוהים, הוא הטוב המוחלט, המושלם והנצחי. בגלל שהוא טוב ללא גבולות, הוא איכפתי. איכפתיות היא ביטוי של טוב, בדיוק כפי שאדישות כלפי עוול היא ביטוי לצד ההפוך של התמונה. בגלל שהוא טוב, הוא איכפתי.

אבל אנו נזקקים לשלב נוסף. עם כל הכבוד, טוב שאין לו כוח איננו מסוגל לפעול ולהיטיב. רבים מאיתנו היו רוצים להועיל לאנושות בתחומים רבים, אם רק היה לנו הכסף/הפנאי/היכולת הפוליטית. טוב נטול כוח הוא חסר השפעה. כדי להאמין בטוב, כדי להאמין שהטוב ינצח את הרע, כדי להאמין שאנו מסוגלים לפעול מתוך ערכי אמת ולהצליח ? אנו זקוקים להפנים את התובנה השלישית: אלוהים, הטוב המוחלט, הוא כל-יכול. אנו יכולים לסמוך עליו, לבטוח בו ולהאמין שהטוב, ורק הטוב, מצליח.