פרשת וארא תשפ"ב
הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
אחת מן הסוגיות כבדות המשקל ביהדות, היא סוגיית הבחירה החופשית בין טוב לרע. התפיסה כי בכל מצב בידו של האדם לבחור בין טוב לרע, עומדת בבסיס האמונה היהודית, וממנה גם נובעת מערכת התגמול הא-לוקית של שכר ועונש. תפיסה בסיסית נוספת היא אפשרות התשובה; לא משנה אלו מעשים האדם ביצע, בכוחו לשוב בתשובה ולכפר על מעשיו. בפרשת השבוע – פרשת וארא, מתוארת התנהלות א-לוקית המעוררת שאלה בדבר קיומה של הבחירה החופשית ואפשרות התשובה בכל מצב, וגדולי ההוגים של העם היהודי דנו בשאלה זו בארוכה.
מדובר בהתנהלותו של א-לוקים מול פרעה מלך מצרים. לאחר מאות שנים של שיעבוד של העם העברי בידי העם המצרי, א-לוקים שולח את משה להוציא את בני ישראל מארץ מצרים, אך מודיע מראש כי יהיה זה תהליך ארוך, שיכלול גם עונשים גדולים שיבואו על ראשם של המצריים, כדי לפרסם את נוכחותו של א-לוקים בעולם. וכך אנו קוראים בפרשה על שבעה מתוך עשרת המכות הניתכות בזו אחר זו על ראשם: מכת דם, מכת צפרדע, כינים, ערוב, דֶבֶר, שחין וברד. ההצדקה להעניש את המצריים שוב ושוב בדרכים שונות, באה מכך שבכל פעם לאחר שחולפת המכה, פרעה נסוג מהבטחתו לשחרר את העם הנבחר, ו"מקשה את ליבו", כלומר: מתעלם מן האותות השמימיים.
אך כיצד פרעה מסוגל להתעלם מן המכות הקשות שנתכות עליו בזו אחר זו? תשובה לכך אנו מוצאים בדבריו של א-לוקים למשה, כאשר הוא שולח אותו לבקש מפרעה לשחרר את העם:
ואני אקשֶה את לב פרעה, והרביתי את אותותיי ואת מופתי בארץ מצרים.
(שמות ז, ג)
מפסוק זה ניתן להבין, כי א-לוקים מתכנן מראש להקשות את לב פרעה, כלומר לגרום לו להתעלם מן המכות הקשות, ולחזור לסורו. ממבט ראשון נראה, כי במקרה זה א-לוקים נטל את הבחירה החופשית ואת אפשרות התשובה מפרעה! הסברים שונים ניתנו לתופעה זו, אחד מהם שייך לרבי יוסף אלבו.
רבי יוסף אלבו פעל בספרד של ראשית המאה ה-15, שהייתה תקופת משבר בשמי היהדות, כאשר יהודים רבים אולצו להמיר את דתם לנצרות בכפיה. חיבורו 'ספר העיקרים' עוסק בעקרונות העומדים בבסיס היהדות. הרב אלבו מתייחס לשאלת הבחירה של פרעה, ומציע הסבר מרתק: אם יחליט החוטא לשנות את דרכיו לאחר שא-לוקים העניש אותו, לא יהיה זה מרצון חופשי, אלא מתוך סוג של כפיה: העונש הכבד כופה עליו לשנות את התנהלותו. לפיכך, א-לוקים משאיר תמיד לחוטא פתח לפרש את העונש כמקרי, כביכול איננו מאת א-לוקים, ואין לו שום קשר למעשיו הרעים של החוטא. וכך, מרכיב הכפייה שבעונש נעלם, והאדם חוזר למצבו הטבעי, ונתון שוב לבחירה חופשית לחלוטין בין טוב לרע.
זה מה שא-לוקים עשה לפרעה: הוא העניק לו אפשרויות לפרש את העונשים שבאו על ראשו כמקריים, וכך שוב הייתה בידו הבחירה, האם לציית לא-לוקים או להתנגד לו, עד המכה הבאה…
בהבנה זו של רבי יוסף אלבו טמון מסר עמוק. כמעט תמיד אנו בטוחים שהבחירות שלנו הינן חופשיות, אך עלינו לשאול את עצמנו בכל מצב: האם זה באמת מה שאני מעוניין בו? האם אין אנשים חיצוניים המשפיעים על הבחירה שלי? לעתים אנו עשויים להיות מוטים, עלול להיות צל של כפיה שמעיב על הבחירה שלנו; אירועים שונים, פחדים ורגשות חזקים עשויים להטות את ליבנו ולגרום לנו לבחור בחירה שאיננה שלנו לחלוטין. א-לוקים מבקש מאיתנו לבחור בחירה אמיתית, רצונית ואותנטית; להיות קשובים לרצונות הטמונים בעמקי הווייתנו. א-לוקים מבקש שנבחר בחיים, מתוך חירות עמוקה ביותר. להיות בני אדם בוחרים, פירושו לממש באופן הנעלה ביותר את יתרונותינו כבני אדם, הברואים בצלם א-לוקים.
