תהליך זה ארך כשנה שבמהלכה היכה א-לוקים את מצרים בעשר מכות: מי הנילוס הפכו לדם, צפרדעים הציפו את הבתים במצרים ולא הניחו ליושביהם, כינים גירדו בכל גופם של המצריים, חיות פרא הופיעו במצרים והטילו את חיתתן, בהמות מתו במגיפה, פצעים קשים עלו בגופם של אנשי מצרים, ברד כבד ירד מן השמים מלווה בפרצי אש מתלקחת, ארבה בא וחיסל את היבול שבשדות, חושך סמיך שרר בכל מצרים – עד המכה האחרונה שבה מתו כל הבכורות במצרים ובעקבותיה שחררו המצריים את עם ישראל לחופשי.
בכמה מן המכות מתואר פרעה כהפכפך. בשעה שהמכה מופיעה במלוא עוצמתה, פרעה מתחנן בפני משה רבינו שיפסיק את המכה והוא – פרעה – ישחרר את ישראל מיד; אך כאשר פסקה המכה חזר פרעה והקשיח את ליבו, וסירב לשחרר את עם ישראל. ככל שהמכות גוברות, פרעה מקשיח את ליבו ומסרב להודות בטעותו. אפילו התחנונים של עבדי פרעה האומרים לו: “עד מתי יהיה זה לנו למוקש? הטרם תדע כי אבדה מצרים?!” (שמות י, ז) אינם מועילים.
גם כאשר פרעה מתחנן להפסקת המכה ומבטיח את השחרור המיוחל, הוא איננו מביע חרטה על השיעבוד הקשה ועבודת הפרך שהוטלה בכפייה על בני ישראל. פרעה נותר בגאוותו בכל המכות מלבד מכה אחת: במכת ברד.
במכה זו, כאשר פרעה התחנן בפני משה שהברד הכבד יפסיק לרדת ולהחריב את מצרים, אנו קוראים בפרשה:
“וישלח פרעה ויקרא למשה ולאהרן ויאמר אליהם: חטאתי הפעם! ה’ הצדיק, ואני ועמי הרשעים!”
(שמות ט, כז)
רק במכה זו מביע פרעה חרטה על מעשיו. חכמי המדרש שהבחינו בכך חיפשו בכתובים את הסיבה. מה השתנה במכה זו מכל מכה אחרת? הבה נתבונן בתשובתם:
“אמרו רבותינו: בכל המכות לא אמר פרעה: “ה’ הצדיק”, אלא במכת ברד בלבד. למה? – אדם שהוא מבקש להילחם עם חברו ולנצח אותו, פתאום הוא בא עליו והורגו ונוטל כל מה שיש לו, אבל הקדוש ברוך הוא אמר לפרעה: “ועתה שלח העז את מקנך…” – באותה שעה אמר פרעה: “ה’ הצדיק”.
(תנחומא ישן, וארא כ)
לפני שהחלה מכת ברד, כמו בכמה מכות נוספות, נצטווה משה להזהיר את פרעה. באזהרה זו הייתה כלולה עצה לפרעה ולעם המצרי להכניס את הצאן לבתים ועל ידי כך לא יינזק הצאן מן הברד הכבד.
פרעה היה מוכן למאבק מול א-לוקים. בתפיסתו האלילית הוא האמין שבמאבק כזה הוא יכול לצאת כשידו על העליונה. לשם כך באו המכות: לחנך את העם המצרי – ולא פחות מכך: את בני ישראל – לאמונה ביכולתו של א-לוקים ובשליטתו על הנעשה בעולם. אך המכות היו מדודות. במכת ברד ניתנה למצריים האפשרות להציל את הצאן באמצעות הכנסתו אל הבתים. פרעה היה מוכן למאבק, אך לא היה מוכן להתמודדות מול א-ל החומל על רכושו של היריב. פרעה ציפה שא-לוקים ימשיך להפעיל כח, לחוץ עליו ולנצח אותו, ופרעה היה מוכן נפשית למצב כזה. אך מול גילוי האמפתיה וההתחשבות – עמדתו של פרעה התמוססה.
לעיתים אנו מהרהרים: מה יכול לגבור על כוח? אנשים משתמשים הרבה בכוח, וכאשר כוח מופעל לא פשוט לגבור עליו. המדרש מלמד אותנו כי כאשר הכוח נפגש עם אמפתיה, עם התחשבות וחמלה – הוא קורס ונסוג אחור. זוהי חולשתו של הכוח.
