אברהם, מונותיאיזם ? ומה הלאה?
הרב שמואל רבינוביץ ? רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
בפרשת השבוע, 'לך לך' אנו פוגשים לראשונה את אברהם אבינו כשהוא נבחר על ידי אלוהים להיות האב הראשון של העם היהודי, והוא בן שבעים וחמש. מדוע הוא נבחר? מה בעצם אנו יודעים על אברהם אבינו?
המסורת היהודית מספרת על ילד שמסתכל על השמיים, מביט בכוכבים ושואל את עצמו "מי עשה את כל זה?". לאחר מכן הוא מסתכל על בני אדם ושואל את עצמו "כיצד נכון להתנהג?". הוא רואה אנשים סובלים וכאבם נוגע ללבו, ואז הוא שואל "למה?". ילד פלא שכזה, שמחפש תשובה לכל שאלה.
אך הסביבה שבה גדל לא סיפקה לו את התשובה הרצויה. הוא קיבל תשובות עמוסות במיתוסים על אלים שונים המתמודדים זה מול זה; הסבירו לו שכוחות רבים מנהלים את העולם, ולכן, בעצם, אל לו לחפש צדק בשום מקום. אברהם לא השתכנע.
יום אחד הוא חווה הארה: יש אל אחד, כל-יכול, המנהיג את העולם כולו. הוא עמד על הסוד, הפנים אותו היטב, ומאז לא זנח אותו לרגע. הוא גם לימד זאת לחבריו, מה שאיים על השלטון המקומי. "יום אחד," הם חששו, "אנשים יפסיקו להאמין שכוחו של השלטון הוא אלוהי". האיום הזה הביא אותם להשליך את אברהם אל כבשן האש. אלוהים הציל אותו והוא ברח עם משפחתו לעיר אחרת, ושם הוטל עליו ייעוד:
"לך לך מארצך… אל הארץ אשר אראך, ואעשך לגוי גדול…" (בראשית יב, א)
האם אברהם היה המונותיאיסט הראשון? כנראה שלא. הוא אכן נחשב לאבי המונותיאיזם, אך הוא לא היה הראשון. מדרשי חז"ל מספרים על דמויות שקדמו לאברהם, שגם הם האמינו באל אחד. גם מחקרים ארכיאולוגיים מוכיחים את קיומה של אמונה באל אחד בקרב עמי האיזור. ובכל זאת, רק אברהם זכה. והשאלה היא: מדוע? במה הוא התייחד?
אברהם פסע צעד אחד קדימה. הוא הבין שקיים אל אחד, והוא הבין גם שלאל האחד הזה יש איזו דרך ברורה. הוא הבין שאם לאלוהים יש דרך מסוימת, יש בזה מסר גם עבורנו, בני האדם. הוא הבין שאמונה מחייבת עשייה. כפי שאכן מתארת התורה את אברהם:
"אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט." (בראשית יח, יט)
אברהם גילה את הסוד שהפך את האמונה למשפיעה על חייו של האדם. לאחר שנים של חיפוש, ניסוי ותהייה, הוא הבין שאמונה שאיננה מחייבת התנהגות נאותה, אין בה דבר. אמונה מחייבת מסר אנושי. לא מונומנטים אדירים ולא מבני פאר. מסר שניתן להעביר בפשטות, משהו שניתן לעשות בידיים, מילה שניתן לומר בפה, חיוך שעולה על השפתיים.
אברהם הבין שהאדם הוא יצור משמעותי, שיש בכוחו לשנות את העולם. הוא האמין בכך ובכל מקום שאליו הגיע קרא בשם ה'. הוא לימד והפיץ את הבשורה, מתוך אמונה שלמה שבכל מעשה אנושי קטן יש משמעות גדולה.
בין המוני עובדי אלילים, הסתובב לו אברהם ואסף סביבו אנשים שהרגישו שעבודת האלילים איננה מספקת מענה לנפשם. למונותיאיזם הוא מצא חברים, שותפים לדעה. אך באמונה בכוחו של מעשה, בזה הוא נשאר בודד.
יום אחד, הבטיח לו אלוהים, יהיה לך בן. מהבן הזה יצא עם שילך בדרכך. ואברהם?
"והאמין בה', ויחשבה לו צדקה." (בראשית טו, ו)
אברהם המשיך להאמין.
