נרות החנוכה ו"עידן המידע"
הרב שמואל רבינוביץ ? רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
חג החנוכה אותו נוהג עם ישראל לחגוג כבר כמעט 2,200 שנים, הוא חג שבא לציין אירוע היסטורי שהתרחש בימי בית המקדש השני. אנטיוכוס הרביעי (אפיפנס) שעמד בראש הממלכה הסלאוקית-יוונית, ביקש להשליט את התרבות ההלניסטית בארץ ישראל, ועשה זאת באמצעות "גזירות שמד" שבהן אסר על היהודים לקיים מצוות. משפחת החשמונאים, כוהנים תושבי איזור מודיעין, במרחק לא רב מירושלים, הנהיגה מרד, שבסופו ? למרבה ההפתעה ? הצליחה לגבור על האימפריה הסלאוקית ולקומם שלטון יהודי בארץ ישראל.
אחד השיאים של המרד, היה כאשר הצליחו החשמונאים ותומכיהם לסלק את השלטון הזר מבית המקדש בירושלים, לטהר את המקדש מהסמלים האליליים שהיוונים הכניסו אליו, ולהעלות אור במנורת המקדש. לזכר נס זה אנו חוגגים את חג החנוכה, מדליקים נרות במשך שמונה ימים במטרה לפרסם את הנס של העלאת האור במנורת המקדש.
את אחת מגזירותיו של אנטיוכוס תיארו חכמי המדרש באופן הבא:
"…יוון שהחשיכה את עיניהם של ישראל בגזירותיה, שהייתה אומרת להם: "כיתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלוהי ישראל."
(מדרש בראשית רבה ב, ד)
המסר אותו ביקשו היוונים לכפות על היהודים, ברור. הם שאפו להכחיד את האמונה היהודית ואת אורח החיים היהודי. אך הצורה בה הם ביקשו לעשות זאת, באמצעות כתיבה על "קרן השור", טעונה בירור.
מהי "קרן השור" ולמה היא משמשת? באותה תקופה, שימשה קרן השור כבקבוק להאכלת תינוקות. השאיפה היוונית הייתה להחדיר כבר מרגע הולדתו של התינוק את המסר: "אין לנו חלק באלוהי ישראל". היוונים, וכמוהם מתנגדיהם החשמונאים, הבינו היטב כי מדובר במלחמת תרבות, וככזו, המלחמה מוקדה בחינוך היהודי החל מהגיל הרך.
מלחמת תרבות אינה מתנהלת דווקא באלימות. לעיתים, ואולי בדרך כלל זה כך, תרבות זרה מבקשת להאיר את פניה אל האנושות וקוראת לבני אדם לאמצה. לכן, מחג החנוכה אנו עשויים ללמוד כיצד להתמודד בעולם רב-תרבותי, עולם שבו כל אדם וכל ילד נחשף לתכנים בעלי מטען תרבותי שלעיתים שונה מאוד מהמטען התרבותי היהודי.
שימת הלב דרושה בפרט בימינו. אנו חיים בעיצומו של "עידן המידע" בו החשיפה לתרבויות שונות היא כמעט בלתי נמנעת. יכול אדם להעביר לבנו או לבתו מסרים יהודיים, אך מייד לאחר מכן נחשפים הילדים לתרבות שונה בעלת אופי מנוגד ליהדות, אם זו תרבות של רדיפה אחר ההון או המעמד החברתי, אם זו תרבות של סיפוק יצרים מיידי, ואף תרבות של אלימות ושחיתות.
כל אדם, כל הורה, חפץ להנחיל מורשת לילדיו, מורשת בעלת מטען חיובי בעיניו, ולשם כך עלינו לגבש דרכים כיצד להצליח לעשות זאת בעידן שבו ילדינו ואף אנו המבוגרים, חשופים למידע רב ומגוון כל כך.
דומה כי ההצלחה טמונה בעיקר ביכולת שלנו להאהיב את היהדות על עצמנו ועל בנינו ובנותינו. הניצחון בזירת ההתמודדות הזו אינו יכול לבוא בדרך אחרת, מלבד החדירה אל תוך לבו של האדם. היהדות איננה חלשה, יש בה עוצמה רבה והיא מסוגלת לעמוד בהתמודדות זו. אך לשם כך יש צורך בהעמקה, בהתבוננות ובעיקר ביהדות שמחה, יהדות שאדם יכול להרגיש שהיא משלימה אותו ותורמת לחייו.
חג החנוכה, מלבד היותו חג לציון אירוע היסטורי, מזכיר לנו את הצורך להתמודד עם תרבויות זרות. בד בבד, חג החנוכה הוא בעל אופי משפחתי, ביתי, חמים ולבבי. המשפחה יושבת סביב הנרות, משחקת משחקי חברה ומתלכדת יחד מתוך תחושת חיבור אל העם היהודי, אל ההיסטוריה המפוארת שלו ואל התפקיד המשמעותי המוטל לפתחנו, כיהודים ב"עידן המידע".
