אנטיוכוס הרביעי (אפיפנס), שעמד בראש הממלכה הסלאוקית-יוונית, ביקש להשליט בכוח הזרוע את התרבות ההלניסטית בארץ ישראל, ועשה זאת באמצעות "גזירות שמד" שבהן אסר על היהודים לקיים מצוות. משפחת החשמונאים, כוהנים תושבי איזור מודיעין, במרחק לא רב מירושלים, הנהיגה מרד, שבסופו ? בעזרת הא-ל, ולמרבה ההפתעה ? הצליחה לגבור על האימפריה הסלאוקית ולקומם שלטון יהודי בארץ ישראל.
אחד השיאים של המרד, היה כאשר הצליחו החשמונאים ותומכיהם לסלק את השלטון הזר מבית המקדש בירושלים, לטהר את המקדש מהסמלים הפגאניים שהיוונים הכניסו אליו ולהעלות אור במנורת המקדש. לזכר נס זה אנו חוגגים את חג החנוכה ומדליקים נרות במשך שמונה ימים, במטרה לפרסם את הנס של העלאת האור במנורת המקדש.
מעניין לגלות כי חג החנוכה חל בתקופה החשוכה ביותר בשנה ? בימים הקצרים ביותר ובלילות הארוכים ביותר, לילות חשוכים ביותר על פני חודשי כסלו-טבת. האור אותו אנו מדליקים בלילות החנוכה, שהקנה לחג את הכינוי "חג האורים", בוקע ומאיר בזמן החשוך ביותר. לדבר זה יש קשר הדוק למהותו של חג החנוכה.
בפסוקים הראשונים שבתורה, המתארים את בריאת העולם, חשפו חכמים רמזים לעתיד הצפוי לעם ישראל ? העם שעתיד לקבל את התורה. וכך דרשו חכמי המדרש את הפסוק הבראשיתי: "והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום" (בראשית א, ב) כרמז על התקופות הקשות שיחלפו על עם ישראל, כשעל המילה "וחושך" נאמר: "זו גלות יוון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהם, שהייתה אומרת להם: 'כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלוהי ישראל' " (בראשית רבה ב).
ביאורים שונים נאמרו מדוע גזרו היוונים לחרוט את הצהרת הכפירה דווקא על קרן השור, יש שקשרו גזירה זו למשחקי השוורים שהיו מקובלים בתרבות ההלניסטית; יש שטענו כי קרן השור שימשה בתקופות קדומות כדרך האכלה לתינוקות. לפי כל הביאורים, דבר אחד עולה בבירור מגזירה זו: היוונים לא הסתפקו בטמיעה תרבותית איטית אלא כפו על היהודים להצהיר באופן גלוי וברור כי הם מוותרים על אמונתם.
כפייה אלימה זו הוגדרה כ'חושך'. נדמה היה אז כי העתיד כבוי, נטול יכולת קיום. לעומת זאת, הניצחון על השלטון הזר והכופה בא לידי ביטוי דווקא בהארת הלילות החשוכים. בהדלקת הנרות אנו מצהירים כי אין חושך שהאמונה היהודית איננה מסוגלת לגבור עליו. ההיסטוריה היהודית מוכיחה זאת, והסיפור המכונן בהקשר זה של ההיסטוריה היהודית הוא סיפור חג החנוכה.
הצהרה זו שאנו מצהירים בהדלקת הנרות אינה מופנית כלפי אויב מההיסטוריה הרחוקה, ואף לא כלפי איום אקטואלי ספציפי. זו הצהרה רלוונטית בכל תקופה, והיא מופנית גם החוצה ? כלפי תרבויות זרות שאינן תואמות את רוח היהדות, וגם פנימה ? כלפי משפחותינו וכלפי הדורות הבאים. זו הצהרת אמונים למסורת היהודית העתיקה ולאור שהיא מפיצה בחושך.
