באחד הימים, כך מסופר בפרשת השבוע, רעה משה את הצאן ולנגד עיניו ראה מראה מופלא: אש עולה בין ענפיו של שיח קוצני אך אינה מכלה אותו. משה שנפעם מן המראה החריג, התקרב ושם שמע את קולו של א-לוהים פונה אליו מתוך האש ומצווה עליו לשוב למצרים, להופיע בפני פרעה כמנהיגם של בני ישראל ולדרוש ממנו לשלוח את בני ישראל לחירות.
חכמי המדרש מצאו באיזכור עיסוקו של משה כרועה צאן, רמז לתכונה שבזכותה זכה להנהיג את עם ישראל ולהוציאו ממצרים:
"אמרו רבותינו: כשהיה משה רבינו עליו השלום רועה צאנו של יתרו במדבר, ברח ממנו גדי ורץ אחריו עד שהגיע לחסית [-ערוץ נחל], כיון שהגיע לחסית נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות. כיון שהגיע משה אצלו, אמר: 'אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא! עייף אתה!' הרכיבו על כתפו והיה מהלך. אמר הקדוש ברוך הוא: 'יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם? כך תרעה את צאני!' "
(שמות רבה ב, ב)
באופן דומה מסופר על דוד המלך שהיה רועה את צאן אביו, ונבחר למלוכה בעקבות חמלתו על הכבשים החלשות.
מנהיג זקוק לתכונות רבות. הוא צריך להיות אמיץ, מחושב, שקול. חשוב שיהיה גם אכפתי, מתחשב. בהחלט יועיל אם למנהיג תהיינה תכונות כהקשבה, יכולת שיתוף, האצלת סמכויות ועבודה בצוות. כמובן, מנינו אך מעט מן התכונות של המנהיג האידאלי. קשה להאמין שאי פעם בהיסטוריה, הייתה קיימת דמות שאיחדה את כל התכונות הנאצלות הללו. ובכל זאת, ככל שהמנהיג ירכוש את מיטב התכונות הטובות ? כך ייטב לעם שאותו הוא מנהיג.
אך ישנה תכונה נוספת שאותה מגלה לנו הסיפור על משה והכבש הרך: החמלה. כדי לחמול על הכבש אין צורך באומץ רב ואפילו לא בחכמה יתירה. החמלה נובעת מתוך לב רגיש ? במובן המילולי הפשוט של המילה: לב שמזהה רגשות. הכבש שבורח מן העדר גורם לרועה לרוץ אחריו, להזיע בחום המדברי. ייתכן שרועים אחרים היו כועסים על הכבש, אולי אף מכים אותו. משה משיג את הכבש ומגלה שבסך הכל, הבריחה נבעה מצורך חיוני. הכבש היה צמא עד מוות.
החמלה מאירה את הלב ומגלה שבריחה היא לפעמים ביטוי לצמא. בדומה לזה, לא נדיר לראות נער או נערה שנוקטים בפעולות של 'בריחה' ? הסתגרות, מרד, מעשים בוטים. תגובה כעוסה תחריף, בדרך כלל, את המצב ותגרום למתיחות יתר. אך החמלה תזהה בבריחה ? צמא, צמא לחום, לאהבה, לאנושיות, להכרה ולהערכה.
אם נשים לב ללשון המופלאה של המדרש, חכמים לימדו אותנו פרט נוסף במושג החמלה. כאשר משה רואה את הגדי הצמא הוא נוטל אחריות על המצב: "אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא!". הרועה אמור לזהות מתי הכבשים צמאות ולדאוג להרוות את צימאונן. משה נוטל אחריות ומבין שהבריחה, אולי, התרחשה בעקבות הזנחה כלשהי.
אכן, אחריות רבה מוטלת על מנהיג. בין אם מדובר במנהיג בשיטה מונרכית, הנפוצה בתנ"ך ונדירה בימינו; ובין אם מדובר במנהיג שנבחר בשיטה דמוקרטית. בסופו של דבר ? למנהיג יש כוח והוא צריך להשתמש בו בצורה נכונה ויעילה, אחראית ומוסרית. גם הורה הוא מנהיג ? הוא משמש מודל לילדיו, הצעירים והבוגרים, והוא קובע ומכריע ומקבל החלטות המשפיעות על אופיו של הבית המשפחתי. עיקרון שווה למנהיג עם, למנהיג קהילה ולמנהיג משפחה ? החמלה צריכה להנחות את צעדיו.
