הרב שמואל רבינוביץ ? רב הכותל והמקומות הקדושים
פרשת השבוע 'מצורע' מתארת את תהליך ההיטהרות והשיבה לקהילה של המצורע שגופו לקה בצרעת, המתפרשת כעונש על התנהגות חברתית לקויה. בנוסף, מתארת פרשה זו את תהליך ההיטהרות של 'טמאים' נוספים, וכן שני מינים נוספים של 'צרעת': נגעי בגדים ונגעי בתים ? כתמים המופיעים על בגדים או על קירות הבית, ואינם כתמי עובש וכדומה אלא סוג של 'נגע' שמתפרש גם הוא כעונש על התנהגות חברתית לקויה.
הרמב"ם מציין כי נגעי הבגדים והבתים אינם תופעה טבעית, ומבאר את הסוגים השונים של ה'צרעת' כתהליך חינוכי שמטרתו להתריע ולהזהיר מפני דיבור 'לשון הרע':
"וזה השינוי האמור בבגדים ובבתים שקראתו תורה 'צרעת'… – אינו ממנהגו של עולם, אלא אות ופלא היה בישראל, כדי להזהירם מלשון הרע; שהמספר בלשון הרע משתנים קירות ביתו…; ואם עמד ברשעו… משתנים הבגדים שעליו…; ואם עמד ברשעו… משתנה עורו ויצטרע, ויהיה מובדל ומפורסם לבדו, עד שלא יתעסק בשיחת רשעים, שהיא הליצנות ולשון הרע"
(משנה תורה, ספר טהרה, הלכות טומאת צרעת פרק טז הלכה י)
נגעי בתים, אם כן, זהו השלב הראשון של התהליך החינוכי שעובר האדם. נשים לב, כי הצרעת הולכת וקרבה אל האדם עצמו: תחילה היא מופיעה בקירות הבית, אחר כך בבגדי האדם, ורק לאחר מכן בעור האדם.
באופן מפתיע, כאשר קוראים בתורה את פרשת 'נגעי בתים', ניתן להבחין בסגנון חגיגי-משהו, המצביע על תופעה חיובית למדי:
"וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר: כי תבואו אל ארץ כנען, אשר אני נותן לכם לאחוזה ? ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם."
(ויקרא יד, לג-לד)
חכמי המדרש תמהו את התמיהה המתבקשת: "וכי בשורה היא להם שנגעים באים עליהם?"
שאלה זו זוכה לתשובה מקורית מפיו של רבי שמעון בר יוחאי:
"שנה רבי שמעון בן יוחאי: כיון ששמעו כנענים שישראל באים עליהם, עמדו והטמינו את ממונם בבתים. אמר הקדוש ברוך הוא: אני הבטחתי לאבותיהם שאני מכניס את בניהם לארץ מלאה כל טוב, שנאמר: 'ובתים מלאים כל טוב' (דברים ו, יא), מה הקב"ה עושה? מגרה נגעים בביתו של אדם והוא סותרו ומוצא בו אוצר."
(ויקרא רבה פרשה יז)
לאחר שלמדנו על 'נגעי בתים' הבאים כעונש על האדם, מתברר כי לתופעה זו יש פן שונה, ואולי הפוך. זוהי דרך להוביל את האדם למצוא אוצר הטמון בקירות ביתו. נמצא אם כן, שלפנינו תופעה בעלת שני היבטים שונים לחלוטין: לעיתים מדובר באזהרה לאדם שהתנהגותו החברתית לקויה והוא מספר 'לשון הרע' על הזולת; ולעיתים מדובר בדרך להוביל את האדם אל העושר. מן האדם המודע לעצמו מצופה להתבונן ולפרש את התופעות שהוא נתקל בהן ? האם מדובר באזהרה, בעונש, או אולי דווקא בשכר.
מסופר על עגלון יהודי בפולין שסוסו קרס ומת. משמעות הדבר הייתה: איבוד היכולת להתפרנס. העגלון התמים והפשוט נכנס לבית הכנסת, פנה אל ארון הקודש, אחז בפרוכת ואמר: "א-לוהים, לקחת לי את הסוס ? אני עוד אראה לך…!" כמובן שכל הנוכחים חייכו לשמע הדברים המגוחכים. באותו מעמד נכח הרב ישראל יעקב ליובצ'נסקי, מנהלה של ישיבת 'אוהל תורה' בפולין. הוא פנה אל הנוכחים ועצר את צחוקם. "שמעו כיצד יהודי מדבר," אמר, "עגלון זה מבין כי הסוס לא מת כתוצאה ממחלה ולא כתוצאה מתאונה. הסוס מת כי א-לוהים לקח אותו. זוהי אמונה!"
אדם חווה חוויות רבות בחייו. חלקן חיוביות יותר וחלקן פחות. מהן שניתנות לפירושים שונים, כפי שראינו בפרשת 'נגעי בתים'. המשותף לכולן, הוא שהאדם המאמין יודע שכל מאורע מכוון, כל חוויה ? הפסד, הצלחה או התמודדות ? יש בהם מסר. האדם הוא הנמען שנדרש לפרש את מאורעות חייו לאור האמונה.
