צרעת והשגחה אלוקית

פרשת תזריע – תשפ"ד

הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכול המערבי והמקומות הקדושים

פרשת השבוע 'תזריע' עוסקת ברובה בהלכותיו של המצורע – אדם שלקה במחלת עור ייחודית, צרעת, שמופיעה בעקבות חטאים מסוימים, ודרכי הבדיקה והטיפול הרוחני שהוא מקבל מהכוהן למחלה זו.

הצרעת המדוברת אינה מחלת עור רגילה. היא בסך הכל כתם זעיר על העור. אילו התורה לא הייתה מורה לבודד את המצורע, הוא היה יכול להמשיך בשגרת חייו. הסיבה היחידה שהתורה מתייחסת אל הצרעת כמחלה היא מפני שהיא נחשבת כעונש על חטא. ב'תוספתא' (חיבור תנאי מהמאות הראשונות לספירה) נאמר: "אין הצרעת באה אלא על גסי הרוח". אם אדם מתנהג בגסות הרוח, בגאווה ובשחיתות, הוא נענש באופן סמלי בעונש הצרעת שמחייב אותו לעבור בירור רוחני-מוסרי.

על אחד המקרים המתוארים במקרא של צרעת אנו קוראים בהפטרה – קטע מספרי הנביאים שקוראים בשבת בבית הכנסת לאחר הקריאה בתורה. זהו סיפורו של גיחזי, משרתו של אלישע הנביא.

בספר מלכים מסופר על אדם בשם נעמן שהיה שר הצבא של ממלכת ארם, ובנוסף לכך היה מצורע. חכמים במדרש 'במדבר רבה' שואלים מדוע לקה נעמן בצרעת? ומשיבים: מפני "שהייתה רוחו גסה".

הצרעת הטרידה את מנוחתו של נעמן, אך לא הייתה לו כל דרך לטפל בבעיה. נערה ישראלית שנשבתה בידי הארמים הייתה בביתו והמליצה לו לפנות אל הנביא שבעיר שומרון, הלוא הוא אלישע הנביא. כאשר בא נעמן לשומרון הוא פנה אל מלך ישראל בדרישה לרפא אותו מצרעתו, אך המלך היה אובד עצות. לא הייתה לו כל תרופה לצרעת נעמן. כששמע זאת אלישע הוא שלח לקרוא לנעמן והורה לו לעשות דבר פשוט ביותר: לטבול שבע פעמים בנהר הירדן. בכך, הבטיח לו אלישע, הוא יירפא מן הצרעת.

נעמן שפקפק בתחילה בדברי אלישע, החליט לנסות את העצה ולמרבה ההפתעה הוא אכן נרפא מן הצרעת. נעמן שב אל אלישע וביקש לתת לו מתנות, אך אלישע סירב בתוקף. מטרתו הייתה שנעמן, שר הצבא הנוכרי, יכיר באלוקי ישראל ולא יחשוב שהנביא הוא קוסם הפועל בכוחות עצמו. ואכן, נעמן הפנים את המסר והצהיר לאלישע שמעתה והלאה לא יעבוד אלילים אלא את ה' אלוקי ישראל בלבד.

אך לגיחזי, שהיה משרתו של אלישע, היה קשה לקבל את הוויתור על המתנות. הוא רץ אחר מרכבתו של נעמן וביקש ממנו – בשם אלישע! – לתת מתנות, כיכר כסף ושתי חליפות בגדים, כביכול עבור שני נערים שבאו זה עתה לאלישע. נעמן נתן לו כפליים ממה שביקש, וגיחזי הניח את הדברים בביתו. אך אלישע הבין מה שקרה, ואמר לגיחזי שהצרעת שהייתה לנעמן תעבור אליו, ואכן גיחזי הפך מיד למצורע.

במדרש שציטטנו קודם, נשאלה גם השאלה מדוע לקה גיחזי דווקא בצרעת, וזו תשובת המדרש:

אלישע קידש שמו של הקדוש ברוך הוא, שלא רצה ליטול מנעמן כלום, וגיחזי רודף אחריו ונשבע לו לשקר,
ששלח (- אלישע) אצלו שישלח לו ממון – נמצא זה מחלל שם שמים מה שקידש אלישע.

אלישע סירב לקבל מתנות מנעמן ובכך קידש שם שמים. הוא הראה לנעמן שאיננו קוסם הפועל תמורת תשלום, אלא נביא אלוקים. בכך גרם לנעמן להאמין באלוקי ישראל ולשנות את יחסו לעם ישראל. אך גיחזי הלך וקלקל את ההצלחה. הוא סיפר לנעמן שאלישע מעוניין לבסוף לקבל ממנו תמורה, ולכן לקה בצרעת.

כאשר אנו קוראים סיפור כזה, או לומדים את הלכות הצרעת בתורה, הדבר נראה לנו רחוק מאוד ממציאות חיינו. כיום איננו מכירים את הצרעת שעליה מדובר במקרא, ובכלל, איננו חווים את ההשגחה האלוקית באופן ישיר שכזה. ובכל זאת, קריאה של סיפור כזה מובילה אותנו לתור אחר הרמזים הנסתרים של ההשגחה. היהדות מאמינה שאלוקים לא נוטש את האדם, וגם אם ההשגחה אינה גלויה, היא קיימת ברובד נסתר ומשפיעה על מהלך חייו של האדם.