הקיום הרוחני של העם היהודי – פרשת ויגש

פרשת ויגש – תשפ"ד

הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

פרשת 'ויגש' מסיימת את הסאגה של מכירת יוסף, כאשר לאחר משא ומתן מתיש יוסף נחשף מול אחיו ומגלה להם כי הוא-הוא אחיהם האבוד שאותו מכרו לעבדות לפני עשרים ושתים שנים.

יוסף מרגיע את אחיו כשהוא מגלה אמונה איתנה בהשגחת א-לוקים על האדם, ואומר להם כי למרות שהם חשבו שהם משפיעים על מצבו האישי של יוסף כשהם מוכרים אותו לעבדות, הרי שא-לוקים הוביל בכך את מעשיהם לכיוון אחר: "לא אתם שלחתם אותי הנה, כי הא-לוקים".

מיד לאחר מכן מציע יוסף לאחיו הצעה שתפתור להם את בעיית הרעב שהם סובלים ממנו בארץ כנען. הוא מזמין אותם לרדת למצרים יחד עם יעקב, האב הזקן, ולחיות בסמוך ליוסף השולט במאגרי המזון של מצרים. ואכן, המשפחה כולה יורדת לגושן שבמצרים לא לפני שא-לוקים מתגלה ליעקב ומעודד אותו:

"אל תירא מרדה מצרימה, כי לגוי גדול אשימך שם; אנוכי ארד עימך מצרימה ואנוכי אעלך גם עלה"
(בראשית מו, ג-ד).

כאשר המשפחה התקרבה למצרים אנו קוראים את הפסוק הבא:

ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף, להורות לפניו, גושנה; ויבואו ארצה גושן
(שם שם, כח)

במבט ראשון לא ברור מה רצתה התורה לספר לנו בפרט זה. דרכה של התורה לספר סיפורים בקצרה ובתמציתיות. איננו יודעים פרטים רבים מהמסע של יעקב ומשפחתו למצרים, אך הפרט הזה מודגש: יעקב שלח את יהודה לפניו לארץ גושן.

את המילים "להורות לפניו" מסביר רש"י על פי תרגום אונקלוס: "להורות לפניו – כתרגומו, לפנות לו מקום ולהורות איך יתיישב בה". יהודה נשלח כדי לסדר את העניינים הפרוצדורליים הכרוכים בהתיישבות בארץ חדשה וזרה למשפחת יעקב. אך רש"י מוסיף הסבר הלקוח ממדרש אגדה: "ומדרש אגדה: "להורות לפניו" – לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה". יהודה לא נשלח למשימה של סידור פרוצדורות, אלא למשימה רוחנית: להכין במצרים מרכז רוחני שיהיה מוכן כאשר המשפחה תגיע למצרים.

כעת אנו מבינים מדוע הודגש פרט זה במסע. יעקב ומשפחתו יורדים למצרים, ארץ עמוסה בתרבות אלילית הרחוקה מאמונתו וערכיו של יעקב.
כיצד תשמר המשפחה את ערכיה ואת אמונתה? לשם כך יש צורך חיוני להקדים ולהקים במצרים מרכז רוחני שלאורו תחיה המשפחה הגולה.

משפחתו של יעקב לא ירדה למצרים מרצונה, אלא מתוך כורח של רעב שלא איפשר לה להמשיך ולהתקיים בארץ כנען.
הייתה זו הצלה גשמית, אך כזו הטומנת בחובה סכנה רוחנית. המשך הקיום של משפחת יעקב עלול לאבד את ערכו אילו המשפחה תתבולל במצרים ותאמץ חלילה את האלילות המצרית.

למשפחת יעקב הייתה שליחות, אמונה שאותה נשאה במטרה להקים עם שיניף את דגל האמונה בא-ל אחד ובערכי הצדק והמוסר.
האם זה יוכל לקרות במצרים?
האם הירידה למצרים אינה וויתור על עתידה הרוחני של המשפחה? רק מרכז רוחני שיאגד סביבו את המשפחה המורחבת יוכל להעניק יציבות רוחנית למשפחה, ועל כן הקדים יהודה את ירידתו למצרים.

הבנה זו מאירה את דרכנו לדורות. כאשר אנו מדברים על קיומו של העם היהודי, ובוודאי כאשר אנו נלחמים על קיום זה מול אויבינו הקמים לכלותינו, עלינו לזכור שהקיום של העם היהודי איננו קיום גשמי גרידא. העם היהודי נושא אמונה בת אלפי שנים, אמונה שיש בה מסר על תכליתו של הקיום האנושי ועל הערכים שצריכים להוביל אותנו במסע חיינו. קיומו הרוחני של העם היהודי דורש מאיתנו מאמץ, ואל לנו לוותר ולהסתפק בקיום גשמי נטול משמעות רוחנית.