פרשת ויגש תשפ"א
הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
פרשת 'ויגש' מפגישה אותנו עם בני יעקב שירדו למצרים לקנות אוכל מפאת הרעב הכבד ששרר באזור. יהודה ואחיו מתחננים לחסדו של משנה למלך מצרים, עד שהוא אינו יכול להתאפק, וחושף את זהותו בפניהם:
"אני יוסף אחיכם, אשר מכרתם אותי מצרימה" (בראשית מה, ד).
יוסף מעביר למצרים את אביו, אחיו ובני משפחותיהם, המתיישבים מתיישבת בחבל ארץ פורה במיוחד, המכונה 'ארץ גושן', ויוסף מכלכל אותם ומספק להם דגן.
בסוף הפרשה מתארת התורה בפרוטרוט את עומק המשבר שהתחולל במצרים בשנות הרעב. יוסף, שאסף תבואה רבה בשנות השובע – שקדמו לשנות הרעב – מכר אותה לתושבי מצרים בשנות הרעב. התוצאה הייתה שתושבי מצרים קנו את התבואה המלכותית עד שהתרוששו מכספם ומכל רכושם, שעברו לרשותו של פרעה מלך מצרים, וכעת הם פנו אל יוסף והתחננו ללחם.
ברוב ייאושם, הם הציעו למכור את שדותיהם למלך מצרים ואת עצמם לעבדים, בעבור לחם. יוסף קיבל את הצעתם, וקנה את כל שדותיהם. מעתה ואילך תושבי מצרים עברו לגור בערים, ועיבדו את שדותיהם בעבור פרעה, שהפך לבעליהן של האדמות.
התורה מתארת את המסע שעבר על אבות האומה ועל בניהם שבאו אחריהם. גם כאשר היא מתמקדת בכוחות אחרים שחיו במרחב בו פעלו, זהו רק בהקשר לאירועים שהיו קשורים לאבות ולבניהם.
מדוע אם כך מקדישה התורה תיאור כה מפורט למצב הכלכלי-חברתי במצרים, שלכאורה לא היה לו שום קשר לחייהם של האבות והשבטים?
דומה, כי על מנת לענות על שאלה זו, עלינו לדלג אל תחילת ספר 'שמות', השני מחומשי התורה.
בתחילת ספר שמות מסופר על פרעה החדש המולך במצרים, שלא הכיר את יוסף. פרעה זה מסית את עמו הסתה פרועה כנגד בני ישראל, שבינתיים הפכו למשפחה ענקית.
הסתה זו עולה יפה, והמצרים הופכים את בני ישראל לעבדיהם, מענים אותם והורגים את בניהם. כעת עלינו להתבונן:
מהו הרקע להסתה זו? מדוע מלך מצרים מסית את עמו כנגד בני ישראל, ואיך היא כל כך זו מצליחה?
התשובה לכך נעוצה בתיאור המפורט החותם את פרשת 'ויגש'. הרצון הא-לוקי סובב כי המצב הגיאופוליטי שיוסף ייצר במצרים בשנות הרעב, היה המפתח להסתה כנגד בני משפחתו שהגיעה שנים מאוחר יותר.
נוצר מצב בו רוב תושבי מצרים גרים בערים צפופות, משועבדים למלך מצרים, ונאלצים לשלם לו חמישית מן התבואה אותה הם מגדלים בעמל רב.
לעומת זאת לפרעה ישנו עושר בלתי נתפס, אותו צבר בעיקר בשבע שנות הרעב כאשר מכר לתושבי מצרים תבואה תמורת כל נכסיהם.
מצב זה הוביל בוודאי עם השנים לתסיסה רבתית ולמרמור רב בקרב תושבי מצרים. פרעה, שחשש מהפיכה, מצא פתרון קל: הוא הסית את תושבי מצרים כנגד בני ישראל – היחידים שהיו ברשותם שדות, ולא היו משועבדים אליו. בכך פרעה קיווה לתפוס שתי ציפורים במכה: גם לרשת את הונם של בני ישראל, וגם להפנות את זעמם של התושבים לכיוונם של בני ישראל.
תופעה זו איננה בודדת בין דפי ההיסטוריה, רק לפני שמונים שנה השתמש אדולף היטלר ימ"ש באותן שיטות בדיוק. אולם מפסוקים אלו המופיעים בפרשת השבוע, ומספקים את סיפור הרקע להסתה כנגד בני ישראל, לשעבוד ולרציחות, בידנו להפיק לקחים גם לזמן שלנו.
בעידן הרשתות החברתיות, קל מאוד לייצר הסתה כנגד אנשים פרטיים, ואפילו כנגד מגזרים ותנועות פוליטיות. הסתה זו מצליחה לעיתים קרובות לגרום לנו להפנות רגשות זעם ותסכול הקיימים בקרבנו, כלפי אדם מסוים, מגזר או תנועה. זוהי דרך קלה לברוח מאתגרי היום יום – למצוא את האשם. כאשר אנו קוראים את התנהלותו של מלך מצרים בידנו לחדד את חושנו, ולשים לב:
מהי מטרתו של המסית? האם הוא בא לעזרתנו או משחק ברגשותינו לטובתו האישית?
במקום הסתה, ניקח אחריות; ובמקום התמרמרות, נצמח ונייצר שינוי.
