"אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אותי הנה, כי למחיה שלחני א-לוהים לפניכם… לא אתם שלחתם אותי, הנה, כי הא-לוהים"
(בראשית מה, ה-ח)
מדוע, אם כן, התעלל יוסף באחיו ולא גילה להם מיד כי הוא יוסף אחיהם וכי הוא מוחל להם על מה שעשו לו? מה ביקש יוסף להרוויח בהתנהגות זו, ומה אנו אמורים ללמוד ממנה?
ומה גרם ליוסף להישבר ולפרוץ בבכי כשהוא מגלה לאחיו את זהותו?
יוסף היה אדם שחווה עוול נורא. אחיו מכרו אותו לעבדות. למכירה זו יש שתי משמעויות: האחת היא בפן האישי. טבעי שיוסף נפגע ובעקבות כך ישנא את אחיו וינקום בהם. היינו מסוגלים להזדהות איתו אילו היה נוהג כך. אבל יש למכירת יוסף פן נוסף, אובייקטיבי יותר. עצם המעשה של מכירת אח הוא נורא. קשה למצוא מילים לתאר חוסר אחווה שמגיע לרמה כזו שאחים מוכנים להפקיר את אחיהם לגורל כה אכזרי.
יש כאן בעיה קשה שהאחים צריכים לתקן.
אכן, יוסף מחל לאחיו בלב שלם, אבל זה נוגע רק לפן האישי, לפגיעה הספציפית והאישית שהם פגעו בו. אך גם לאחר המחילה יוסף לא מוכן להשלים עם אחיו עד שהוא מוודא שהם תיקנו את בעיית האחווה. הוא מוכן להיות אח שלהם, אבל הוא דורש גם מהם להתנהג כפי שאחים אמורים להתנהג.
לשם כך הוא מוביל מהלך שלם של הפחדות ואיומים, במטרה להעמיד לפניו את האחים יחד עם בנימין. ואז, הוא גורר אותם לסיטואציה קשה: הוא מעליל על בנימין את גניבת הגביע, ומצפה לראות כיצד יגיבו האחים. עשרים ושתיים שנים לאחר שהם כשלו במבחן האחווה הוא מעמיד אותם במבחן נוסף של אחווה. כיצד הם ינהגו עכשיו? האם יפקירו גם את בנימין לעבדות במצרים?
במבחן הזה הם עומדים. יהודה ניגש ליוסף ונאבק למען חירותו של בנימין. הוא מוכן לשחרר אותו בכל מחיר, אפילו במחיר הגבוה ביותר: יהודה מביע נכונות להיות עבד במקום בנימין!
עכשיו, רק עכשיו, יוסף יכול לתת דרור לרגשותיו, לפרוץ בבכי קולני ולומר לאחיו ההמומים "אני יוסף".
יוסף יכול היה לגלות לאחיו את זהותו מיד כאשר ירדו למצרים, אך אז הוא לא היה מוביל אותם אל התיקון. אילו היה יוסף נוהג כך, היחסים בין האחים היו עוברים שינוי קוסמטי בלבד. יוסף ביקש לבחון האם אכן התחולל שינוי אמיתי באישיותם, ולשם כך נאלץ להעמידם במבחן-אחווה נוסף. רק כשנוכח לראות שהאחים מתנהגים כלפי בנימין כפי שאחים צריכים להתנהג, רק כאשר הוברר כי הבעיה טופלה משורשה ? רק אז גילה יוסף לאחיו את זהותו והתפייס עימהם.
מבחני אחווה ניצבים בפני כל אדם. לכל אחד ואחת יש משפחה, וברגעים מסוימים אנו ניצבים בפני השאלות: כמה אני מוכן להתאמץ בשביל אח שלי? האם אני דואג מספיק לקרובי משפחתי? האם אני מקדיש זמן, כח, מחשבה, כדי לסייע לאח, לאחות, להורים?
פרשת השבוע מלמדת אותנו כי גם אם נכשלנו בעבר במבחני האחווה, אין זה אומר דבר על העתיד. תמיד יהיה מבחן נוסף שבו נוכל להצליח.
