נאום המעלית של יוסף

פרשת ויגש – תשפ"ג

הגאון הרב שמואל רבינוביץ – רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

המפנה המרכזי בסיפור יוסף ואחיו מתרחש בפרשת 'ויגש'. הסיפור התחיל כאשר יעקב הפלה את יוסף לטובה על פני שאר בניו. בנוסף, יוסף חלם חלומות שרימזו על תפיסתו את עצמו כמנהיג העתידי של המשפחה. בתגובה לכך, ניצלו האחים סיטואציה שבה היו עם יוסף לבדם, במרחק רב מאביהם, והם ביקשו להורגו. יהודה, אחד משני האחים הבכירים, הציע להחליף את המוות במכירתו של יוסף לעבדות. האחים מכרו את יוסף לישמעאלים ואלו הורידו את יוסף למצרים ושם מכרוהו לעבד. במצרים עבר יוסף מספר תהפוכות, ולאחר שבילה תקופה בכלא המצרי יצא ממנו ועלה לגדולה כמשנה לפרעה, המלך המצרי.

בתקופה המקבילה שהו האחים עם יעקב אביהם בארץ כנען. שם נוצרה מצוקה עקב בצורת שגרמה לרעב, והם נאלצו לרדת למצרים ולרכוש שם תבואה – שנאגרה במחסנים מרכזיים בעקבות עצתו הנבונה של יוסף. כאשר האחים הגיעו למצרים הם הופיעו בפני יוסף, שכיהן כמשנה למלך, אך יוסף לא גילה להם את זהותו. הוא הוביל אותם במניפולציה מכוונת ומורכבת אל ירידה נוספת למצרים, שבה הוא ביקש לאסור את בנימין, האח הקטן, בתואנת שווא וציפה לתגובתם של האחים.

תגובה זו מופיעה בפרשת השבוע, ובעקבותיה התוודע יוסף לאחיו, מה שהוביל לאיחוד מחודש של המשפחה כולה במצרים. כאשר נוכח יוסף כי יהודה, זה שהפגין ניכור כה קשה כלפי יוסף והוביל את הרעיון למוכרו לעבדות, ערב לשלומו של בנימין – האח הצעיר, ומוכן לשלם בחירותו-שלו תמורת חירותו של בנימין – הוא הבין כי המהלך הושלם והאחים בחרו בדרך של ערבות הדדית ולא בדרך של ניכור, וגילה להם את זהותו: "אני יוסף" ומיד לאחר מכן הוסיף שאלה: "העוד אבי חי?"
בשני משפטים אלו עשה יוסף מהפך ביחסיו עם אחיו. עד עתה הם ראו בו אדם זר שמתעלל בהם ומרגע זה הם הבינו כי הוא הוביל אותם לאתגר שבו נבחנו האם הקרע המשפחתי עודנו עומד בתוקפו או ששלמות המשפחה הפכה לחשובה בעיניהם.

דבריו הקצרים של יוסף מזכירים את המושג הרווח "נאום מעלית" שבו מציג אדם בפרק זמן של עשרות שניות את השירות או המוצר שברצונו לשווק. זהו אתגר משמעותי שכן עליו למקד את דבריו ברגעים ספורים ולהציג בצורה תכליתית את השירות או המוצר שברצונו לשווק ולגרום למאזינים להשתכנע ביעילות ובנחיצות המוצר.

בחמש מילים נגע יוסף בנקודה המרכזית שתגרום לאחיו את המהפך ביחסיהם כלפיו. בשתי המילים הראשונות, "אני יוסף" הוא פתר באחת את חידת התנהגותו כלפי אחיו במצרים. ברגע אחד הוא הבהיר את התמונה וגרם להם להבין כי הוא ניווט אותם בתבונה אל הרגע שבו הם ייאלצו להכריע האם הם מוכנים להקריב תמורת חירותו של בנימין, אחיהם הקטן.

ובשלוש המילים הבאות "העוד אבי חי?" הצביע יוסף על ליבת הסיפור וכיוון את אחיו להתבונן בה. הוא יכול היה להתמקד בעוול שעשו לו אחיו כאשר מכרו אותו לעבדות. גם האחים חשבו כך כשהם אמרו זה לזה: "אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו", וכך גם אמר בכור האחים – ראובן, לאחיו: "הלוא אמרתי לכם לאמור אל תחטאו בילד ולא שמעתם". האחים הכירו בעוול שהם עשו והתחרטו עליו. אך יוסף הסיט את המבט אל אדם אחר שסבל ממעשה מכירת יוסף: יעקב. "העוד אבי חי?" הוא שאל את אחיו ובכך הוכיחם על העוול הגדול שעשו לאביהם כאשר גזלו ממנו את בנו האהוב.

בכך שהוכיח יוסף לאחיו את עמדתו הנאצלת, כאשר מה שחורה לו אינו העוול שעשו לו אחיו שמכרוהו לעבדות, אלא העוול שעשו לאביהם – הוא רומם את המתיחות שביניהם אל מחוזות מוסריים. לא אני הוא הסיפור, אמר להם יוסף, אלא האבא שכולנו חייבים בכבודו.