חשיבותו של האמון

פרשת משפטים – תשפ"ד

הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

פרשת 'משפטים', כשמה כן היא – עוסקת בעיקר בחוקים חברתיים. זהו התחום ש"בין אדם לחברו" הנושק לתחום הפלילי שבחוקים המוכרים לנו.
הפרשה מפרטת את דיני עבדים, הלוואות, שומרים, שכנים, גנבים ועוד. רוב חוקי התורה העוסקים בתחומים אלו מרוכזים בפרשת משפטים.

אחד החוקים המעניינים והמפתיעים הוא העונש שחוקי התורה גוזרים על גנב ועל גזלן. גנב הוא אדם שנטל מאדם אחר חפץ כלשהו ועשה זאת בסתר, באין רואים. גזלן, לעומת זאת, עשה מעשה זהה אך לא בסתר אלא בגלוי. הגזלן, בשונה מהגנב, אינו מסתתר כאשר הוא גוזל, אלא נוטל בחוזקה, בכוח הזרוע, חפץ שאינו שייך לו.

התורה אינה מחמירה בעונשיהם של גנבים וגזלנים. אין הדבר אומר שהתנהלות לפי חוקי התורה מאפשרת את קיומם של גנבים, מתייחסת אך ורק להשבת הגניבה והגזילה. אם הרשויות הלגיטימיות מחליטות להחמיר בעונש הגנבים – זו החלטה לגיטימית. אך הבה נתבונן בעונשים הכתובים בפרשת משפטים.

הגנב – כאשר הוא נתפס הוא צריך לשלם קנס המכונה 'כפל': אם הוא גנב סכום של מאה שקלים, הוא צריך לשלם לנגנב מאתיים שקלים. הגזלן, לעומתו, כאשר הוא נתפס צריך לשלם את סכום הגזילה בלבד, ללא קנס כלשהו. ועל פניו מדובר בחוק תמוה, שכן גזלן עושה מעשה חמור יותר מגנב, שהרי מלבד עצם הגניבה, הגזלן גם מבטא במעשיו עזות וחוצפה. אילו היו שואלים אותנו, סביר שהיינו מחמירים דווקא בעונשו של הגזלן. מפתיע ומסקרן לגלות שבתורה מעשיו של הגנב חמורים יותר ממעשיו של הגזלן, יחס המשתקף בחומרת העונש המוטל עליהם.

התלמוד הבבלי מביא שאלה זו בשם תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי, שחי במאה הראשונה לספירה והיה עד לחורבנה של ירושלים:

שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי: מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מגזלן?
אמר להם: זה השווה כבוד עבד לכבוד קונו וזה לא השווה כבוד עבד לכבוד קונו; כביכול עשה עין של מטה כאילו אינה רואה ואוזן של מטה כאילו אינה שומעת
(מסכת בבא קמא דף עט)

רבן יוחנן בן זכאי חודר לעומק החוויה של הגנב. מדוע הוא עושה את מעשיו בסתר? מפני שהוא פוחד להיתפס על ידי בעל החפץ, או על ידי הרשויות. לעומת זאת מאלוקים הוא איננו פוחד, שהרי אלוקים יודע את מעשיו גם כאשר הם נעשים בסתר.
לעומתו, הגזלן איננו מפחד לא מאלוקים ולא מבני אדם. מבחינה דתית, חמורים מעשיו של הגנב משל הגזלן, שכן אם אין בליבו של אדם פחד כלל, מדובר באישיות בעייתית; אם אם יש בליבו פחד מבני אדם ולא מאלוקים, הרי שיש כאן עמדה אמונית – דתית בעייתית.

יש שהציעו נימוק אחר לחומרת עונשו של הגנב ביחס לעונשו של הגזלן. הגזלן אומנם נוהג באלימות, הוא איננו פוחד מתגובתם של בני אדם וגם לא מהרשויות, ואילו הגנב עושה את מעשיו בסתר מפני שהוא חושש להיתפס.
אך ההשלכות של מעשי הגנב חמורות מהשלכותיהם של מעשי הגזלן. הגנב מיפר את האמון החברתי וגורם לחשדות ולחששות של האדם מפני הזולת.

בספר דברים אנו מוצאים קללה המופנית כלפי "מכה רעהו בסתר". מי שמזיק לזולת עושה מעשה חמור, אך מי שעושה זאת בסתר עושה מעשה חמור הרבה יותר.
שכן מלבד התוצאה הישירה של הנגנב, ישנה תוצאה עקיפה של יצירת חוסר אמון כללי. אדם שהוכה בסתר חושד בבני אדם שסביבו ואולי אף בקרובי משפחה ובחברים ואינו מעניק אמון בסביבתו. נזק זה חמור הרבה יותר מהנזק הישיר, שכן האמון שלנו בזולת הוא אחד היסודות החברתיים החשובים ביותר.

ללא אמון – אין לנו יכולת לעשות עסקים, לקשור קשרים ולקיים ייחסי אנוש עם הזולת. בוודאי שללא אמון איננו מסוגלים להתחתן ולהקים משפחה. אין לשער את העוצמה בחברה שהאמון שורר בה. פרשת משפטים, העוסקת ביחסים שבין אדם לחברו, מעלה על נס את האמון החברתי ואת ההשלכות החמורות של היעדרו.