האם יעקב אבינו עודנו חי? – פרשת ויחי

בס"ד

פרשת ויחי – תשפ"ד

הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכול המערבי והמקומות הקדושים

פרשת 'ויחי', האחרונה שבספר בראשית, מתארת את סיומה של תקופת האבות. על ירידת יעקב ומשפחתו מארץ כנען למצרים כבר קראנו בשבוע שעבר, והשבוע אנו קוראים את טקס הפרידה של יעקב מבניו, במהלכו בירך יעקב את כל אחד מבניו בברכה מיוחדת התואמת לאופיו של הבן ולעתיד השבט שייצא ממנו – שנים עשר השבטים שמהם נוצר עם ישראל.

לאחר הברכות מצווה יעקב את בניו לקבור אותו במערת המכפלה שבחברון, כאשר הוא מפרט את הקבורים שם לפניו:

"שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו, שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו, ושמה קברתי את לאה".

ואז אירע הרגע הכואב:

"ויכל יעקב לצוות את בניו, ויאסוף רגליו אל המטה ויגווע וייאסף אל עמיו"

ואנו ממשיכים לתיאור נרחב של חניטת יעקב במצרים, כפי הנוהג המצרי, ולאחר מכן למסע ההלוויה של יעקב ממצרים עד חברון.

בתלמוד הבבלי מופיעה אמירה מפתיעה על מותו של יעקב:

אמר רבי יוחנן: יעקב אבינו לא מת!
(בבלי תענית דף ה)

התלמוד מקשה על אמירה זו: וכי בחינם הספידוהו הסופדים, חנטוהו החונטים וקברוהו הקברנים?
שאלה פשוטה שאינה מאפשרת לקבל את האמירה "יעקב אבינו לא מת" כפשוטה. הלוא התורה מתארת בהרחבה את מותו של יעקב, את חניטתו ואת קבורתו! על שאלה זו משיב רב נחמן בתלמוד בפסוק מספר ירמיהו שבו מושווה יעקב לצאצאיו, ומפסוק זה מסיק רב נחמן: "מה זרעו בחיים – אף הוא בחיים".

יעקב אומנם מת ונקבר, אך הערכים שאותם הנחיל ממשיכים להתקיים, ואם כך – הרי שברמה המהותית יעקב עודנו חי.

דברים דומים אמר רבי שמעון בר יוחאי:

"כל מי שיש לו בן יגע בתורה – כאילו לא מת"
(מדרש בראשית רבה פרשה מט).

אדם שמניח אחריו בנים או תלמידים שהולכים בדרכו, הרי שחייו ממשיכים להתקיים. חייו של האדם אינם מתומצתים בנתונים הביולוגיים. יש להם משמעות רוחנית-נצחית. אדם שהביא לעולם בשורה, אדם שתרם לעולם תרומה כלשהי – וזה יכול להיות כל אחת ואחד מאיתנו – חייו ממשיכים להתקיים גם לאחר מותו.

אומנם כל זה נכון רק כאשר מתקיימת המשכיות בין מה שהאדם הנחיל ובין מה שנשאר אחרי מותו. נתבונן לדוגמה על מצרים – אימפריה בעבר ומדינה לא קטנה כיום: האם ניתן לומר שמצרים ממשיכה את האימפריה המצרית שהתקיימה בעולם העתיק?
דומה כי התשובה ברורה. מלבד מספר ממצאים ארכאולוגיים, אין כל קשר בין מצרים כיום למצרים שהתנ"ך מספר עליה.

כאשר אנו אומרים ש"יעקב אבינו לא מת" אנו מתכוונים – לא רק לספר משהו על יעקב, אלא – להצהיר ולהתחייב להמשיך את דרכו של יעקב.
אנו, העם היהודי, צאצאיו של יעקב אבינו, לא רואים באבות האומה דמויות מהעבר שלומדים אודותם בשיעורי היסטוריה, אלא דמויות שמנחות אותנו אלפי שנים ומהן אנו שואבים את עולם הערכים והמשמעויות שלנו.
רק כך אנו יכולים לומר בכנות ש"יעקב אבינו לא מת" וכשם שזרעו – אנו – בחיים, גם הוא בחיים.

חייהם הנצחיים של האבות תלויים בנו. אם אנו הולכים בדרך האבות ומנחילים אותה גם לדורות הבאים – הרי שאכן, חייהם של האבות ממשיכים להתקיים כאן ועכשיו.