פרשת ויחי תשע"ז
הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
במרכזה של פרשת השבוע 'ויחי', עומדות ברכותיו של יעקב לבניו לפני מותו. לכל בן ייחד יעקב מספר מילים שבאמצעותן הנחה אותו בדרכו. מילים אלו לא היו הדרכה לאותו בן בלבד, אלא לכל צאצאיו של אותו בן.
חלוקת עם ישראל לשנים-עשר שבטים שהייתה קיימת עד חורבן בית המקדש, לא הייתה חלוקה שבטית/משפחתית בלבד, אלא גם חלוקה מהותית. כל שבט קיבל תפקיד מיוחד וביחד הרכיבו שנים-עשר השבטים את העם, כשכל שבט תורם את חלקו.
בין שנים-עשר השבטים, אנו מוצאים שני שבטים המשלימים זה את זה: שבט 'יששכר' ושבט 'זבולון'. יששכר היה גדול מזבולון, ולמרות זאת, בברכות יעקב הוקדם זבולון ליששכר. טעם הדבר נתבאר על ידי חכמי המדרש:
"הרי זבולון קודם ליששכר, ולמה כן אלא שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא [-בסחורה] ויששכר עוסק בתורה, וזבולון בא ומאכילו, לפיכך הקדים את זבולון ליששכר."(בראשית רבה צט, ט)
חכמי המדרש מתארים לנו מציאות היסטורית שלפיה שבט יששכר היה שבט של תלמידי חכמים העוסקים בתורה, מורי הלכה וראשי ישיבות ואילו שבט זבולון היה שבט של סוחרים שנטל על עצמו משימה: לסייע לשבט יששכר ללמוד תורה. בכך הפך שבט זבולון לשותף מלא בלימוד התורה של שבט יששכר, ואף יעקב הקדים את זבולון ליששכר, שהרי ללא תמיכתו של זבולון לא היה יששכר יכול לעסוק בתורה בשלווה ובנחת.
התלמוד מוסיף על כך היבט נוסף: שותפותו של זבולון בתורתו של יששכר נחשבת כשותפות מלאה, לא רק במציאות שאנו מכירים אלא אף בעולם הבא:
"כל המטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים – זוכה ויושב בישיבה של מעלה, שנאמר 'כי בצל החכמה בצל הכסף'."(תלמוד בבלי, מסכת פסחים דף נג)
מעלתו של אדם העוסק בתורה היא מעלה נצחית. הוא עתיד לזכות לשבת ב"ישיבה של מעלה" ? שהיא כינוי לשכר בעולם הבא. אך יכול להיות אדם שאינו יכול לעסוק בתורה, אם מחמת טרדותיו או מסיבות אחרות, ולמרות זאת גם הוא יזכה לאותה מעלה נצחית של "ישיבה של מעלה". כיצד? אם יתמוך בלומדי תורה ויאפשר להם לעסוק בתורה, התורה שהם ילמדו תיחשב קניין נצחי של זה שאיפשר את לימוד התורה, לא פחות ממה שהיא קניין נצחי של זה שלמד תורה בעצמו.
נוהג זה הפך לאחד מהנפוצים בעם ישראל לאורך אלפי שנות קיומו, והוא המשיך גם לאחר שלא ניכר יותר חלוקת השבטים ובכללם 'יששכר' ו'זבולון'. יהודים בעלי יכולת כלכלית ראו ועדיין רואים לעצמם זכות לתמוך בלומדי תורה ולאפשר להם לעסוק בתורה בשלווה. עד כדי כך היה הדבר נפוץ, שקיימים בידינו שטרות בעלי נוסח מסודר של "הסכם יששכר וזבולון", בהם מתחייב צד אחד לתמוך בצד השני שילמד תורה, ותמורת זאת מקנה צד ב' חלק משכרו לצד א'.
מדוע אנשים רבים כל כך ? בעם ישראל לדורותיו – ראו לעצמם זכות לתמוך בלומדי תורה? מה הניע אותם להוזיל מכספם ולאפשר לאנשים אחרים לעסוק בתורה?
העם היהודי הוא עם עתיק. למעלה מאלפיים שנה היה העם מפוזר ברחבי תבל, ולמרבה הפלא שמר על זהותו והיה לעם אחד. פלא זה הוא יחידאי. אין עוד עם ששמר על זהותו בתנאים דומים לתנאים בהם היה העם היהודי זמן רב כל כך. השמירה על הזהות היהודית התאפשרה אך ורק על ידי התורה. יכול היה יהודי להיוולד בארץ אחת ובשלב מסויים לעבור להתגורר בארץ אחרת, וכל עוד הוא היה בקשר עם קהילה יהודית ? לא חל שינוי באורח חייו היהודי, מפני שבכל מקום חיו יהודים על פי התורה.
אך לשם כך יש צורך באנשים שישיקיעו את מיטב זמנם בלימוד התורה. אדם מן השורה טרוד בטרדות החיים, ואף אם הוא לומד מעט תורה, אין באפשרותו לשמר ולקיים את העם היהודי כולו. לשם כך נדרשים תלמידי חכמים ? אנשים שעסוקים בלימוד התורה בצורה מקיפה ויכולים ללמד תורה לעם כולו. רק על ידי קיומם של תלמידי חכמים המלמדים תורה לאחרים, ניתן להעביר את הלפיד הלאה אל הדורות הבאים.
מובן, אם כן, שגם מי שבאופן אישי אינו יכול לעסוק בתורה, רואה לעצמו זכות לאפשר לקיים את התורה באמצעות תלמידי חכמים. שותפות זו אינה עניין פרטי אלא אינטרס לאומי ממדרגה ראשונה.
