האשמה או תודה: מסר מיוסף

פרשת ויחי תשפ"ג

הגאון הרב שמואל רבינוביץ – רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

הפרשה החותמת את ספר בראשית, 'ויחי', חותמת גם שני מחזורי סיפורים: סיפור חייו של יעקב אבינו וסיפור חייו של יוסף בנו. אנו קוראים בפרשה זו על פרידתו של יעקב מבניו, ברכותיו והדרכותיו להם בטרם מותו, קבורת יעקב במערת המכפלה שבחברון ולאחר מכן על היחסים שבין יוסף ואחיו במצרים ועל מותו של יוסף.

כזכור, מערכת היחסים שבין יוסף ואחיו הייתה מתוחה מאז היות נערים צעירים. תרמה לכך הפלייתו לטובה של יוסף על ידי יעקב, ויוסף עצמו הגדיל את המתיחות כאשר שיתף את אחיו בחלומות שחלם ובהם הוא מסומן כמנהיג העתידי של המשפחה – מה שאכן התרחש לבסוף. האחים שקינאו ביוסף מכרו את יוסף לסוחרים ערביים ואלו מכרו אותו לעבד במצרים. שם, לאחר תהפוכות דרמטיות שכללו שהייה בכלא בעקבות עלילה, עלה יוסף לגדולה, הפך ל'משנה למלך' וניהל את כלכלתה של מצרים. לאחר שנים רבות התאחדה המשפחה כאשר יעקב וכל בניו ירדו מארץ כנען למצרים והתיישבו בה, בשעה שיוסף הוא אחד מבכירי הממשל המצרי.

לאחר שבע עשרה שנה מירידתם למצרים, הלך יעקב לעולמו. לפני מותו ביקש מבניו שלא יקברו אותו במצרים אלא יישאו את מיטתו אל ארץ כנען, שם יקברו אותו במערת המכפלה, לצד הוריו ולאה אשתו. הבנים אכן קיימו את צוואת אביהם, ויחד עם משלחת מצרית שכללה "רכב ופרשים, מחנה כבד מאוד", נערך טקס הלוויה מכובד שבסופו נקבר יעקב במערת המכפלה, כפי בקשתו.

מה יקרה עתה – לאחר שהאב הזקן הסתלק מן העולם – בין יוסף ואחיו? אם אנו כקוראים חשים שעומדת להחולל דרמה בסיפור, אין זה במקרה. פרטי הסיפור עד עתה הכינו אותנו לכך. ואכן, כך מספרת התורה:

וישב יוסף מצרימה, הוא ואחיו וכל העולים אתו לקבור את אביו, אחרי קברו את אביו. ויראו אחי יוסף כי מת אביהם, ויאמרו: לו ישטמנו יוסף והשב ישיב לנו את כל הרעה אשר גמלנו אותו. ויצוו אל יוסף לאמר: אביך ציוה לפני מותו לאמר, כה תאמרו ליוסף: אנא, שא נא פשע אחיך וחטאתם, כי רעה גמלוך! ועתה, שא נא לפשע עבדי א-לוקי אביך.
(בראשית נ, יד-יז)

חכמי המדרש מפרשים כי דברים של האחים אל יוסף לא היו נאמנים לאמת. יעקב לא ידע מסיפור מכירת יוסף עד יום מותו ולא יכול היה להורות ליוסף לסלוח לאחיו. אך המצוקה שבה היו האחים שרויים לאחר מות יעקב והחשש שהעיק עליהם מנקמתו של יוסף, הביאו אותם לשנות מן האמת בניסיון להינצל מנקמתו.

מדוע חששו האחים מפני יוסף? במדרש מסופר כי לאחר קבורת יעקב לא מיהר יוסף לחזור מחברון למצרים. הוא עשה מסע לצפון ארץ כנען, אל דותן, המקום שבו הטילו אותו אחיו לבור לפני שמכרוהו לעבדות. הוא ביקש לראות את הבור ורק לאחר מכן חזר למצרים. האחים הבינו ממעשה זה כי יוסף חוזר אחורה, אל אותה תקופה שבה גאתה המתיחות ביניהם עד ביצוע המעשה הנורא של הטלתו לבור ומכירתו לעבדות, וחששו מפני הבאות.

מדוע יוסף הלך לראות את הבור? על כך משיבים החכמים במדרש:

הלך יוסף לברך על אותו הבור שהשליכוהו אחיו בתוכו, ובירך עליו כמו שחייב אדם לברך על מקום שנעשה לו נס 'ברוך המקום שעשה לי נס במקום הזה'.
(מדרש תנחומא לפרשת ויחי)

יוסף הלך אל הבור כדי להיזכר בנס שאירע לו כאשר לא הושאר למות בבור. האחים פירשו זאת כסיבה לנקמה, אך יוסף, מבטו היה מופנה להודות לא-לוקים על חסדיו וביקש לברך ולהודות על הנס.

זיכרון הנס וההודיה לא-לוקים על כל אירוע בחייו, הם אחד היסודות שליוו את חייו של יוסף. לאור כך איננו מופתעים לקרוא את תשובתו של יוסף לאחיו:

אתם חשבתם עלי רעה, [אך] א-לוקים חשבה לטובה!
(בראשית נ, כ)

כך מסתיים מחזור סיפורי יוסף, במסר שהדהד מפי יוסף לאורך חייו: במקום להפנות מבט מאשים כלפי הזולת, אנו נקראים להפנות מבט מודה כלפי א-לוקים. חיים של הודיה במקום האשמה יביאו אותו לסליחה והשלמה, ובסופו של דבר יתקנו כל מערכת יחסים ויפיקו ממנה אושר.