פרשת ויחי תשפ"ב
הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
פרשת ויחי, חותמת את ספר בראשית, הספר הראשון מחומשי התורה. הפרשה מספרת על הברכות אותם הרעיף יעקב על ראשם של בניו, בטרם הסתלק מן העולם. על מותו של יעקב ועל ההלוויה המלכותית שנערכה לו, ומסתיימת במותו של יוסף, משנה למלך מצרים.
כאשר יעקב חש כי ימיו ספורים, הוא פונה אל בניו ומבקש:
האספו ואגידה לכם, את אשר יקרא [=יקרה] אתכם באחרית הימים. היקבצו ושמעו בני יעקב…
(בראשית מט, א-ב)
מפסוקים אלו ניתן להבין, כי יעקב מתכונן לספר להם על הגאולה השלמה, שתפציע בעולם באחרית הימים. אך כאשר אנו קוראים את הפסוקים הבאים, בהם יעקב מברך את בניו, אין אנו מוצאים ביטוי לסיפור אחרית הימים; על כך אומרים חכמי ישראל:
ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימים, ונסתלקה ממנו שכינה…
(פסחים נו, א)
חכמי ישראל למדו כי יעקב אכן תכנן לספר לבניו על קץ הימים, מתי יסתיימו הצרות והגלויות של עם ישראל, והם יגיעו אל המנוחה ואל הנחלה; ומתי האור הא-לוקי יופיע בעולם במלוא הדרו. יעקב ידע על אחרית הימים מכוח ההשראה הא-לוקית הגדולה ששרתה עליו, אלא שברגע שיעקב פתח את פיו לעשות זאת, ההשראה הסתלקה ממנו. בעקבות כך הוא ויתר על רצונו לחשוף את 'אחרית הימים', ובמקום זאת החליט לברך את בניו.
אולם מתוך התבוננות בפסוקים אנו חושפים רובד נוסף במאמר חכמים זה. אכן, יעקב רצה מלכתחילה לשתף עם בניו איך תתרחש הגאולה השלמה, ואת העידן בו היא תתרחש, אולם כאשר הסתלקה ממנו ההשראה הא-לוקית הוא הבין כי אין זה נכון לעשות כך.
האופי שבנו שואף לעיתים קרובות לדעת את הסוף: לקרוא את העמוד האחרון בספר כבר מהתחלה, ולדעת מראש מתי וכיצד יעלה בידינו למצוא את בן או בת זוגתנו, או את הדרך לרווחתנו הכלכלית. אולם בעולם שלנו הדברים אינם מתבצעים כך. על מנת להשיג את היעד, עלינו לעבור דרך, המלווה בהשקעה ובצמיחה.
הדרך הינה הכרחית על מנת להבטיח את התוצאה המלאה והרצויה. אם נקרא מראש את העמוד האחרון בספר, ואם נכיר מראש את התחנות הסופיות בחיינו, הן הדרך והן היעד יאבדו את ערכם, ולא ישיגו את מטרתם.
כך גם הדברים אמורים בנוגע לאחרית הימים ולגאולה השלמה: אם העולם יידע מראש כיצד ומתי נגיע אל הייעד, הדרך תאבד את משמעותה, והייעד יהיה דבר שלא נוכל לשאוב ממנו עוז ותעצומות.
כאשר הסתלקה מיעקב ההשראה, הוא הבין כי א-לוקים חפץ בדרך, ולא רק במטרה. עלינו להיות חסרי ידיעה בנוגע לעתידנו, כיוון שמוטל עלינו ליצור בעצמנו את אותו העתיד. לכן יעקב ברך את בניו בברכות, שהיו בעצם תמרורי דרך. הוא הראה לבניו את השביל בו אמורים לצעוד כל שבט ושבט משנים עשר השבטים, שבאמצעותו – בלא מעט עמל ויזע – יוכלו להוביל את העולם אל הגאולה והשלימות.