ויחי תשע”ט
כבר בראשית האנושות, מסופר בפרשת בראשית על שני האחים, קין הבכור והבל הצעיר ממנו. כאשר הקריבו שניהם קורבנות, העדיף בורא עולם את קורבנו של הצעיר על פני קורבן הבכור. כך גם בניו של נח: שם – הבן שלפי רוב הפרשנים היה הצעיר הועדף על פני יפת – הבכור. לאחר מכן אברהם, שככל הנראה לא היה הבן הבכור של תרח; יצחק שהועדף על פני ישמעאל הגדול; יעקב שקיבל את ברכת אביו במקום עשיו; רחל הצעירה הייתה האישה האהובה ולא לאה אחותה הגדולה; בנו הבכור של יעקב, ראובן, הודח מהבכורה ותפקידיו חולקו בין אחיו הצעירים: לוי, יהודה ויוסף; ובפרשת השבוע: יעקב מברך את שני בניו של יוסף ונותן עדיפות לאפרים הצעיר על פני מנשה הבכור.
קשה להתעלם מרצף זה של סיפורים. לאורך ספר בראשית כולו, מתחילתו ועד סופו, אנו מגלים העדפה של הצעיר על פני הבכור. ניכר כי התורה מבקשת להעביר לנו מסר סמוי, שישמש רקע להמשך התורה.
מעמדו של הבכור והזכויות הנלוות אליו, הם תוצאה של עובדה ביולוגית: הבן שנולד ראשון. הטבע כופה את עצמו וקובע נורמות חברתיות. כך היה מקובל בכל התרבויות העתיקות. כאמור, גם חוקי הירושה הכתובים בספר דברים מעניקים העדפה לבכור בירושת אביו. אך ספר “דברים” ללא ספר “בראשית” עשוי ליצור מבט מעוות, המעניק מעמד חברתי לפי מציאות שאינן בשליטת האדם.
לשם כך מספרת לנו התורה בספר “בראשית” את רצף הסיפורים המלמדים כי מעמדות חברתיים אינם אמורים להיקבע רק על פי עובדות ביולוגיות, אלא כתוצאה מהכרעות ערכיות שהאדם בחר בהן. הנהגה מוסרית ודתית, היא זו שקובעת נורמות, יוצרת מעמדות ומעניקה זכויות וחובות.
ספר בראשית משמש, כאמור, כרקע חיוני להמשך התורה. לא רק כדי שנבין את תחילת הסיפור, אלא כדי שנקבל תמונה מדויקת של הערכים אותם מבקשת התורה להנחיל. סיפורי הראשית, סיפורי האבות וסיפור יוסף ואחיו ? אינם אגדות המספרות על היסטוריה רחוקה. אלו סיפורים מכוננים המלמדים תפיסת עולם וקובעים סולם ערכים שמהווה את הבסיס למצוות התורה הכתובות ברובן בחומשים הבאים.
.jpg)
