עקב ? תשע"ח

מי שעמד על דיוק לשוני זה היה הר"ן (רבי ניסים גירונדי, רבה של הקהילה היהודית בברצלונה במאה ה-14), והוא כותב כך:

"כי עם היות שאמת שיש באישים סגולות מיוחדות לדבר מהדברים, כמו שיש אנשים מוכנים לקבל החכמה, ואחרים מוכנים לשית עצות בנפשם לאסוף ולכנוס, ולפי זה יהיה אמת בצד מה, שיוכל העשיר לומר 'כוחי ועוצם ידי עשה לי את החייל הזה', עם כל זה, עם היות שהכח ההוא נטוע בך, זכור תזכור הכח ההוא מי נתנו אליך ומאין בא."
(דרשות הר"ן, דרוש י)

המאמץ המוסרי כנגד הגאווה איננו אמור לכלול ביטול או זלזול בכוחות וביכולות האנושיים. אדם איננו נדרש לחשוב ולהרגיש כי הצלחתו איננה נובעת מכישרונותיו או מיכולותיו החברתיות. המציאות מלמדת אותנו שאנשים מצליחנים הם אנשים שיש להם יכולות מיוחדות. אם כן, אולי הגאווה מוצדקת? אולי האדם שמצליח בעסקיו או בפוליטיקה צודק כאשר הוא רואה את הצלחתו כתוצאה של כישרונותיו?

אכן, אדם מצליח, בדרך כלל הוא אדם מוצלח, ובכל זאת נדרש מן האדם שלא להתגאות. זאת מפני שלא האדם יצר את כישרונותיו ויכולותיו. על האדם לזכור כי יכולותיו הן מתנת האל, ולפיכך הצלחתו הכלכלית או החברתית איננה בזכותו, אלא בזכות מי שהעניק לו את היכולות להצליח ? אלוהים!