הרב שמואל רבינוביץ ? רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
בפרשת 'עקב' אותה נקרא בשבת הקרובה, אנו ממשיכים להאזין לנאומו של משה רבינו, הנישא בפני עם ישראל החונה בפתחה של ארץ ישראל, לאחר ארבעים שנות נדודים במדבר.
במהלך הנאום, מתייחס משה לשינוי תנאי המחייה שבין המדבר להתיישבות בארץ ישראל, ועומד על היתרונות ועל הסיכונים העומדים בפני העם בעקבות כך:
"כי ה' אלוהיך מביאך אל ארץ טובה… הישמר לך פן תשכח את ה' אלוהיך… פן תאכל ושבעת, ובתים טובים תבנה וישבת… וכסף וזהב ירבה לך… ורם לבבך ושכחת את ה' אלוהיך… ואמרת בלבבך 'כוחי ועוצם ידי עשה לי את כל החייל הזה'. וזכרת את ה' אלוהיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חייל!"
(דברים ח, ז-יח)
במילים אלו מזהיר משה את העם מפני חטא הגאווה הרובץ לפתחו של המצליחן. בתקופת שהותם במדבר, לא עמד העם בפני ניסיון זה. לא הייתה להם האפשרות לבנות בתים או לאגור הון, ועתה, עם כניסתם לארץ ישראל, הם עשויים לעמוד בפני מצב חדש, אליו לא הורגלו: ההצלחה והרווחה עלולה לגרום להם לשכוח מהיכן באו, ומי נתן להם את 'החיים הטובים'. מפני כך מזהיר אותם משה ומצווה עליהם לזכור כי את הבתים, היבול, הכסף והזהב הם קיבלו מאלוהים, ואל להם לתת להצלחה להשכיח מהם זאת.
אך אם נדייק בדבריו של משה, נגלה בהם מורכבות תיאולוגית לא צפוייה. משה אומר: "וזכרת את ה' אלוהיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חייל". הוא איננו אומר: "וזכרת את ה' אלוהיך כי הוא הנותן לך חייל".
מי שעמד על דיוק לשוני זה היה הר"ן (רבי ניסים גירונדי, רבה של הקהילה היהודית בברצלונה במאה ה-14), והוא כותב כך:
"כי עם היות שאמת שיש באישים סגולות מיוחדות לדבר מהדברים, כמו שיש אנשים מוכנים לקבל החכמה, ואחרים מוכנים לשית עצות בנפשם לאסוף ולכנוס, ולפי זה יהיה אמת בצד מה, שיוכל העשיר לומר 'כוחי ועוצם ידי עשה לי את החייל הזה', עם כל זה, עם היות שהכח ההוא נטוע בך, זכור תזכור הכח ההוא מי נתנו אליך ומאין בא."
(דרשות הר"ן, דרוש י)
המאמץ המוסרי כנגד הגאווה איננו אמור לכלול ביטול או זלזול בכוחות וביכולות האנושיים. אדם איננו נדרש לחשוב ולהרגיש כי הצלחתו איננה נובעת מכישרונותיו או מיכולותיו החברתיות. המציאות מלמדת אותנו שאנשים מצליחנים הם אנשים שיש להם יכולות מיוחדות. אם כן, אולי הגאווה מוצדקת? אולי האדם שמצליח בעסקיו או בפוליטיקה צודק כאשר הוא רואה את הצלחתו כתוצאה של כישרונותיו?
אכן, אדם מצליח, בדרך כלל הוא אדם מוצלח, ובכל זאת נדרש מן האדם שלא להתגאות. זאת מפני שלא האדם יצר את כישרונותיו ויכולותיו. על האדם לזכור כי יכולותיו הן מתנת האל, ולפיכך הצלחתו הכלכלית או החברתית איננה בזכותו, אלא בזכות מי שהעניק לו את היכולות להצליח ? אלוהים!
