מה פרשת השבוע היום? – פרשת שבוע לפי תאריך כולל קריאה בתורה

האויב הסמוי והאויב הגלוי – פרשת כי תצא

פרשת כי תצא – תשפ"ה

הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

פרשת כי תצא היא בעלת מספר המצוות הגבוה ביותר בתורה. שבעים ושתיים מצוות מפורטות בה. מצווה אחת לפני האחרונה, היא מצווה נדירה מבחינת הפירוט המדוקדק שהתורה נותנת לה, ועוד יותר נדירה בכך שהתורה מכנה אותה "תועבה".

"לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּכִיסְךָ אֶבֶן וָאָבֶן גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה. לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה. אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ. כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹקיךָ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה כֹּל עֹשֵׂה עָוֶל"
(דברים כה, יג – טז)

תיכף לאחר אזהרה חמורה זו, באה מצוות מחיית עמלק – האויב המר והנצחי של עם ישראל. חכמינו במדרשים (מדרש דברים זוטא ועוד, וכן בספרי מפרשי התורה הקדמונים) מבארים את סמיכות הפרשיות כך: אם אתם, בני ישראל, יהיה לכם בביתכם או ברשותכם את "האויב הסמוי", אני אביא עליכם את "האויב הגלוי" – עמלק.

"האויב הסמוי" הוא האבן הקטנה והאבן הגדולה – הביטוי המובהק לעוול ולחוסר ישרות!

בעבר, שקלו הסוחרים את מרכולתם במאזניים, מול חפץ אחר בעל משקל ידוע. היו סוחרים שזייפו  את אבן המשקל ושיקרו ללקוחות שהיא שוקלת, למשל, קילו, בעוד שמשקלה הנכון פחות. זו הבעיה באבן קטנה. אבל מדוע אוסרת התורה גם את ה"גדולה", הרי הוא נותן ללקוח יותר ממה שהוא משלם עליו?

חכמי התלמוד מסבירים שגם לאבן הגדולה היה תפקיד במעשה הנוכלות. שכן בית הדין היה ממנה שוטרים ומשגיחים לפקח על משקל אבני המאזניים, ולצורך זה, היו מחזיקים הנוכלים ברשותם בכיסם אבן חסרה ללקוחות, ואבן גדולה – לנופף בה מול שליחי בית הדין. כך שגם לגדולה היה תפקיד במעשה הנוכלות.

כשנעיין במהלך הפרשה נמצא בה עבירות שהם לכאורה, במבט ראשון, חמורים הרבה יותר, אבל התורה מכונה דווקא את חוסר הישרות הזה בכינוי "תועבת ה'".

דון יצחק אברבנאל, פרשן התורה הידוע, מציין כי האיסור של זיוף המשקולות לא מתייחס לזה שבפועל מזייף ומוכר כמות קטנה במחיר של כמות גדולה יותר, שכן אדם כזה הוא גנב, והתורה כבר כתבה מפורשות על איסור גניבה, ואין צורך לציין את מגוון סוגי מעשי העושק והרמייה – פרי מוחו הקודח של כל נוכל מצוי. אלא האיסור הוא אפילו רק להחזיק בכיס "אבן ואבן". גם אם לא נעשה באבן המזויפת כל שימוש, ברגע שיש לך אופציה כזו – זה כבר תועבת ה'.

זאת ועוד, מדין זה לומד הרמב"ם בספרו ההלכתי "היד החזקה" שאסור לו לסוחר להציג מרכולת פירות כשהמובחרים והטריים נמצאים בצורה בולטת יותר מול העיניים, ואילו הישנים או הרקובים נמצאים בתחתית הארגז. זו נוכלות, ועצם המעשה, גם אם לא צלח הוא כבר "תועבת ה'".

תועבה זו – היא ה"אויב הסמוי" עליה מזהירה התורה, ובעטיה אנו עלולים לסבול מה"אויב הגלוי" – עמלק. לפי הנאמר בפרשה, ישרות במסחר היא הערובה לישיבתנו בארץ ישראל:

"לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹקיךָ נֹתֵן לָךְ".
(דברים כה, ט"ו)

בימי הרחמים והסליחות, ערב ראש השנה, ראוי לנו לעשות חשבון נפש איך מידת הישרות שלנו בדיני ממונות. חכמינו לימדונו שליקויי כשרות הממון מונעים את קבלת התפילות. לא בכדי, בשיא התפילה המרוממת ביותר בשנה – תפילת הנעילה של יום הכיפורים, אנו אומרים: לְמַעַן נֶחְדַּל מֵעשֶׁק יָדֵנוּ, וְנָשׁוּב אֵלֶיךָ לַעֲשׂוֹת חֻקֵּי רְצוֹנְךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם, שכן תנאי לקבלת התשובה והתפילה הוא יושר לב וניקיון כפיים.