עבודה שבלב – פרשת עקב

הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

בפרשתנו מופיעה הפרשה השנייה בקריאת שמע בה נאמר:

"ּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם"
(דברים י"א, י"ג)

דרשו על כך חכמינו:

 "איזו היא עבודה שבלב? זו תפילה!  "
(תלמוד בבלי, ברכות כ"א).

ממאמר תלמודי זה אנו מגלים, שמצוות התפילה אינה מפורשת בתורה, אלא חכמינו למדו אותה כ"מדרש" מהפסוק.

נשאלת השאלה, והלוא תפילה היא אחת מיסודות היהדות. סימן ההיכר של היהודי הנצחי הוא הדיבור עם בוראו. זו מצווה תמידית שיהודים מקיימים אותה שלוש פעמים ביום ועליה מחנכים את הילדים כבר מינקותם. האם יש הגיון שהתורה לא התייחסה מפורשות למצווה יסודית שכזו?

כמו דברי הגות רבים ביהדות, גם דבר זה מתבאר יפה עם סיפור יהודי עממי, "משל" למה הדבר דומה.

היה נער חמודות שישב ולמד תורה יומם ולילה, וגם את שאר המצוות קיים כהלכה. הוא היה ירא שמים, כיבד את הוריו ומוריו, התייחס יפה לחבריו– נער מושלם.

משכך, רבים לטשו בו עיניים, כמנהג הימים ההם, ושאפו בכל ליבם לשדך אותו כחתן לביתם שהגיע לפרקה. לאחר דין ודברים ממושך, זכה בבחור מושלם זה אחד מעשירי העיירה. וההורים, משני הצדדים החלו להתכונן לחתונה הגדולה: בחיר התלמידים עם בתו של הגביר החשוב.

הורי החתן, מצידם, לא סמכו על הנס, אלא שלחו את החתן היקר למדריך מיוחד ועתיר ניסיון, כדי שיכין את החתן לחתונה. זה, שהיה עד כה פרוש מענייני העולם הזה, ולא הכיר שום עולם אחר חוץ מעולם התורה והמצוות, אולץ לסור מידי פעם לביתו של הרב ה"מדריך" והלה הכין אותו לחיי נישואים עם בת העשיר.

חודש אחרי החתונה המפוארת, חזר החתן לבית הוריו ואמר בבושת פנים שהכלה עזבה אותו. היא חזרה הביתה… והחתן, מצידו, אין לו מושג למה זה קרה: "התנהגתי בדיוק כמו שהודרכתי".

ההורים נבהלו, ויצרו קשר עם הורי הכלה, ואלו כמו אלו ניסו להבין מה קרה, עד שהצליחו להוציא מפי הכלה מה קרה: "הוא לא שוחח עמי ולא החליף איתי מילה מאז החתונה!"

הורי החתן השתוממו, האם כך הודרך החתן? על ידי מדריך החתנים המלומד ובעל הנסיון? ושוב נשלח החתן אל המדריך שביקש לשמוע איך התנהלו הדברים.

אמר החתן למדריך: מעולם לא אמרת לי שצריך לדבר. לימדת אותי לעשות מה שצריך, לא  לריב, לא להתווכח, להביא פרנסה במידת הצורך אבל… לא אמרת לי שצריך לדבר!

המדריך נדהם ושאל, וכי את הדבר הבסיסי הזה הייתי צריך לומר לך? הרי כל מושג הנישואין הוא קשר נפשי בין בני זוג.  קשר שכמובן אין לו היתכנות ולא יכול להתרחש בלי דיבור אנושי הדדי רציף, יומם ולילה, בכל עת מצוא. וכי את זה הייתי צריך לומר לך?… כל ה"הדרכה" שלי יש לה מקום כשהקשר הבסיסי הנורמטיבי קיים בין בני הזוג, אבל כל עוד הוא לא קיים, אין ערך להדרכה שלי.

בעת מתן תורה, בהר סיני, נישא עם ישראל לקדוש ברוך הוא, כביכול. בתורה ובפרשנות חז"ל מכונה מעמד קבלת התורה כנישואין. בחיי נישואין יש מטלות הדדיות שונות ומגוונות, אבל הראשונה שביניהן, זו שבכלל לא צריך לפרט אותה, היא הקשר האישי של הכלה – ישראל, עם החתן – אלוקים.

התפילה, היא הדיבור היומי של היהודי עם אלוקיו. כך מתהווה קשר נפשי וממנו אפשר להתקדם לסט המטלות וההתחייבויות השונות. אבל בראש ובראשונה: קשר בסיסי חייב להיות! וזו היא העבודה שבלב. כי קשר אמיתי לא יכול להיות בלי שפה לבבית הדדית קבועה.