וכך דבריו של משה רבינו:
“הן לה’ א-לוהיך השמים ושמי השמים, הארץ וכל אשר בה… כי ה’ א-לוהיכם הוא א-לוהי האלוקים ואדוני האדונים, הא-ל הגדול הגיבור והנורא, אשר לא יישא פנים ולא יקח שוחד; עושה משפט יתום ואלמנה, ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה. ואהבתם את הגר, כי גרים הייתם בארץ מצרים!”
(דברים י, יד-יט)
בקריאה ראשונה, נראה כי משה עובר מנושא לנושא. תחילה הוא מדבר על עוצמתו האינסופית והבלתי-נתפסת של אלוקים, ולאחר מכן הוא עובר לדבר על ערכים מוסריים שאלוקים נוהג לפיהם והם מחייבים גם אותנו – עם ישראל.
האמורא רבי יוחנן הבחין בקישור שבין שני נושאים אלו והצביע עליו:
“אמר רבי יוחנן: כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקדוש ברוך הוא – אתה מוצא ענוותנותו; דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים. כתוב בתורה – ‘כי ה’ א-לוהיכם הוא א-לוהי האלוקים ואדוני האדונים’, וכתיב בתריה [- וכתוב אחריו] ‘עושה משפט יתום ואלמנה’…”
(תלמוד בבלי מסכת מגילה דף לא)
כפי שנרמז, רבי יוחנן רואה עיקרון זה כתופעה החוזרת על עצמה. גבורתו-עוצמתו של אלוקים כרוכה בענווה, בעקרונות מוסריים של חמלה, צדק והטבה לזולת.
בעיקרון זה משתקפת תפיסה תיאולוגית המאפיינת את האמונה היהודית: המציאות איננה סתמית; ההתרחשויות אינן מיקריות, לא העולמיות, לא הלאומיות וגם לא הפרטיות. למה שקורה בעולם יש מגמה, והמגמה היא טובה. הכוח המנהל את המציאות איננו אדיש לשאלה המוסרית. הטוב הוא השולט, ואין שליטה לכל מגמה אחרת מלבד הצדק.
ביטוי יפהפה לתפיסה זו אנו יכולים לראות בתפילת “נשמת כל חי” הנאמרת בתפילת שחרית של שבת. בתפילה זו אנו מביעים התפעלות מכוחו וגדולתו של אלוקים: “ה’, מי כמוך!” וכאן האדם עשוי לשאול את עצמו: ממה אני מתפעל? מה מפעים את רוחי? מה מוציא אותי מן האדישות? נמשיך לעקוב אחר נוסח התפילה:
“ה’, מי כמוך! מציל עני מחזק ממנו, ועני ואביון מגוזלו; שוועת עניים אתה תשמע, צעקת הדל תקשיב ותושיע”
ושוב באה קריאת התפעלות:
“מי ידמה לך? ומי ישווה לך? ומי יערוך לך? הא-ל הגדול, הגיבור והנורא, א-ל עליון, קונה שמים וארץ!”
שתי קריאות צמודות. האחת מתפעלת מן המוסר ומן החמלה, והשנייה מן העוצמה השלטונית של אלוקים. היהדות מאמינה ששתי הקריאות הללו מתואמות: הטוב הוא השולט בעולם.
ההשלכה המעשית של תפיסה תיאולוגית זו, מרחיקת לכת. ראשית, התובנה כי הכוח והשליטה אינם אמורים להיות מנותקים מן השאלה המוסרית, שנית, האמונה כי המציאות שואפת וצועדת אל הטוב המוסרי ומעניקה לאדם תקווה ואמון במעשים חיוביים. אכן, לצדק יש סיכוי לנצח!
היהדות מאמינה בכך שתיאולוגיה אינה חקר הא-לוהות, אלא מסר המכוון אל האנושות. האמונה קוראת לנו לנהוג בדרך כלשהי. “ואהבתם את הגר”, “ואהבת לרעך כמוך” – אלו השלכות של הציווי “ואהבת את ה’ א-לוהיך”.
