איך צריכה המציאות להיראות

כך אומר משה לעם ישראל:

"כי ה' א-לוהיך מביאך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים, עיינות ותהומות… ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית-שמן ודבש… ואכלת ושבעת, וברכת את ה' א-לוהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך."
(דברים ח, ז-י)

משה מתאר למאזיניו את הארץ המובטחת כארץ שופעת טוב, והיא אכן כזו. התוצאה של תיאור זה, היא שכאשר אנו אוכלים ונהנים מפירותיה של הארץ, עלינו לברך את א-לוהים על השפע הטוב שהעניק לנו.

ברכה זו היא 'ברכת המזון' הברכה אותה מברכים לאחר אכילת פת. חכמי ישראל ראו בברכה זו עיקרון הבא ללמד על כל תחומי החיים ותיקנו ברכות כמעט על כל מצב בחייו של האדם. כאשר יהודי קם בבוקר הוא מברך סדרת ברכות;
לפני כל מאכל ? ברכה; שמיעת רעם, ראיית ברק, מפגש עם הים, עם ההרים, עם הקשת ? מזמנים לנו ברכות; כאשר נולד ילד ? ברכה; חתונה ? גם היא סיבה לברכה; ואפילו כאשר חלילה נפטר קרוב משפחה ? גם אז מברכים ברכה.
למעשה, כמאה ברכות יהודי מאמין מברך ביום.

מאה הברכות היומיות אופפות את חייו של היהודי המאמין ומשפיעות על תפיסת עולמו ועל יחסו אל המציאות המשתנה, ואף המאתגרת לפעמים.

מה משמעותה של הברכה?

הלוא איננו מאחלים לא-לוהים הצלחה! כאשר אנו אומרים "ברוך אתה ה' ", אנו מתכוונים לומר שא-לוהים הוא מקור כל הברכות, מקור כל המצבים שבהם אנו נתקלים ואיתם אנו נדרשים להתמודד.
אנו רגילים לחשוב על א-לוהים כעל שלמות נשגבת, טוב מוחלט ונצחי. לעומת זאת, המציאות שבתוכה אנו חיים איננה שלמה, ולא תמיד היא נראית טובה במיוחד. האמירה הרואה בא-לוהים את מקור כל המציאות, טוענת טענה על המציאות, טענה שניתן להגדירה רדיקלית. המציאות כולה נובעת מן הטוב המוחלט!

האם אנו מתכוונים לומר שאין סבל בעולם?

לצערנו קיים סבל ועלינו מוטל למעט אותו ולרפא אותו במידת האפשר. בכך אנו ממלאים את חובתינו ללכת בדרכיו של א-לוהים ולהשפיע טוב. גם רוע ישנו בעולם, וגם מולו אנו נדרשים להתמודד ולגבור עליו. הברכה אינה מבקשת לבטל את החוויות האנושיות המצביעות על סבל ועל רוע וחטא. אך הברכה מתכוונת להציע מבט נוסף, עליון יותר, כוללני, שממנו אנו שואבים את הכוח לרפא את הסבל ולגבור על הרוע.
אדם שאת יומו מלוות מאה אמירות "ברוך אתה ה' ", המצביעות על המציאות כנובעת מן הטוב המוחלט, הוא אדם שאיננו מוכן להשלים עם הסבל ועם הרוע. האומץ להילחם בעד הצדק, נגד אפלייה, נגד העוול ובעד הטוב ? נובע מאותה תפיסה שיוצרת פער בלתי ניתן לעיכול: מצד אחד א-לוהים הוא מקור המציאות כולה, ומצד שני המציאות איננה נראית כפי שהיינו מתארים לעצמנו שהיא צריכה להיראות. זהו פער שאי אפשר להשלים עימו, ומכוחה של אמונה זו אנו נדחפים לצמצם את הפער ולהפוך את המציאות לטובה וצודקת יותר.