פרשת ואתחנן – תשפ"ה
הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
משה רבינו מפציר ומתחנן לאלוקים: אני רוצה להיכנס לארץ ישראל.
וָאֶתְחַנַּן אֶל ה'… אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנוֹן.
(דברים ג, כג- כה)
הוא יודע כי נגזר עליו שלא ייכנס לארץ לאחר חטא "מי המריבה" (עת הצטווה משה לדבר אל הסלע שיוציא מים בצורה ניסית ומשה במקום לדבר, הוא היכה בו), אבל הוא לא מתייאש.
בתחינתו מזכיר משה רבינו כי הוא רוצה לעבור את הירדן כדי לחוות את הארץ הטובה, ארץ זבת חלב ודבש, המלאה ברכת ה', אבל הוא מזכיר עוד משהו:
"ההר הטוב הזה והלבנון"
(שם)
על איזה הר טוב הוא מדבר, ומהו ה"לבנון"? ובכלל, כיוון שהכניסה לארץ סגורה בפניו, הרי גם ההר והלבנון סגורים בעדו. מדוע משה מפרט אותם בנוסף על הבקשה הכללית לראות את "הארץ הטובה אשר בעבר הירדן".
חכמינו ז"ל אמרו כי "ההר הטוב הזה" הכוונה להר המוריה, הר הבית, שהוא במהותו "טוב", וה"לבנון" – הוא בית המקדש, המכונה כך על שם שהוא מלבין עוונותיהם של ישראל.
את הארץ הטובה, הגשמית, קיבלנו מתנה מאלוקים ובה עברנו תקופות שונות. חווינו בה זמנים יפים יותר, יפים פחות, ולבסוף אחרי שנות צער, מלחמות ורעב גלינו ממנה למשך זמן כה רב עד שזכינו בדור האחרון לשוב אליה ברחמים.
אבל ההר הטוב הזה, הר הבית ובית המקדש, הוא דבר שקדושתו לא התבטלה מעולם וגם לא תתבטל אף פעם. גם בימי האבות, אברהם יצחק ויעקב, עוד הרבה לפני עידן בית המקדש, כבר שרתה קדושה מיוחדת בהר הבית, שאברהם קרא לו "הר ה' יראה", ויעקב ראה בו את "שער השמים".
קדושתו של הר הבית אליו היו נשואות עיני עם ישראל במשך שנות אלפיים, לא עומעמה ולא התבטלה. וכך גם הכותל המערבי שם משכן השכינה, אשר "מעולם לא זזה הימנה" ולא תזוז הימנה.
מפרש הכלי יקר (רבי שלמה אפרים מלונטשיץ, המאה ה-17) שאת זה ביקש משה: אף אם מתנת הארץ הטובה נמנעת ממני, אבל את העוצמה הרוחנית שיש בהר הטוב הזה, עליו אני לא יכול לוותר, וגם לא מגיע לי להפסיד אותו. כי הרי גם בזמן שעם ישראל חטא – קדושתו של הר הבית שרירה וקיימת. וגם במשך כל שנות הגלות "הכותל המערבי" חיבק באהבה כל יהודי, שבא להתרפק על אבניו ולחוש את קדושת השכינה ששורה בו.
על זה עונה לו אלוקים:
"רב לך"
(דברים ג, כ"ו)
אתה, משה איש האלוקים, ספגת מספיק קדושה והתעלות, ואינך זקוק לכל תוספת שהיא.
בימים אלו, ימי הנחמה, כאשר הכותל המערבי הומה יהודים מכל העדות והחוגים שבאים להתרפק על הקדושה הנצחית, כמה אנו צריכים להודות לה' שזכינו לשוב אליו.
