בנאום זה המורכב מפרטים רבים כל כך, ניתן למצוא אמירות משמעותיות רבות, אך דומה כי את אחת החשובות שבהן אנו פוגשים בפרשת השבוע.
כך אומר משה רבינו לעם ישראל:
"ועתה ישראל, שמע אל החוקים ואל המשפטים אשר אנוכי מלמד אתכם לעשות… לא תוסיפו על הדבר אשר אנוכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו, לשמור את מצוות ה' אלוהיכם"
(דברים ד, א-ב)
במשפט זה מצביע משה על נקודה חשובה שעלינו להתבונן בה. לאחר ההקדמה בה הוא מספר על המצוות (חוקים ומשפטים) שהוא מלמד את עם ישראל, הוא מורה להם שאין להוסיף מצווה כלשהי על מצוות התורה, וגם אין לגרוע מהן מצווה כלשהי.
במבט ראשון, האיסור לגרוע ממצוות התורה אכן מובן. לאחר שאלוקים הורה לקיים מצווה, אין האדם יכול לגרוע ממנה ובכך, בעצם, לבטל אותה. אך החלק הראשון פחות מובן. מדוע אין האדם יכול להוסיף מצוות חדשות? כיצד יכולה מצווה חדשה לפגוע במצוות האחרות אותן הוא מקיים?
את התשובה לכך אנו מוצאים במשפטים הבאים של משה, בהם הוא מצביע על ייחודיותה של תורת ישראל:
"ושמרתם ועשיתם, כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החוקים האלה ואמרו: רק עם חכם ונבון הגוי [=העם] הגדול הזה! כי מי גוי [=עם] גדול אשר לו אלוהים קרובים אליו כה' אלוהינו בכל קראנו אליו! ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת אשר אנוכי נותן לפניכם היום!"
(שם, ו-ח)
משפטים אלו מתארים את התפעלותם של עמים אחרים מתורת ישראל. אותם עמים, שאינם צריכים לקיים את מצוות התורה. גם הם רואים בתורה יצירה אלוקית ולא מעשה אנושי.
ואם עמים אחרים שאינם חווים בעצמם את קיום מצוות התורה מביעים התפעלות כנה כזו, אנו שזוכים לקיים מצוות ומכירים את טעמה של שבת, את הרווח המופק מניהול חיי משפחה על פי היהדות, את החוויה הקיומית שמעניקות לנו המצוות שבין אדם לחברו – על אחת כמה וכמה.
נתאר לעצמנו אדם הנוטל לידיו ציור של רמברנדט ומוסיף עליו כמה קוים, או מספר כתמי צבע. או אולי אדם אחר שמהין להוסיף תווים ליצירה מוסיקלית מופלאה שהלחין מוצארט – האם הוא "רק" מוסיף, או שהוא הורס את יצירות האמנות הללו?
כאשר אנו מפנימים וחווים את הצדק המופלא שבחוקי התורה, ואת הפסגות הרוחניות אליהן מניעות אותנו המצוות, קל להבין מדוע הוספת מצווה כלשהי כמוה כהרס של יצירת אמנות על ידי הוספה "תמימה" של כתמים או תווים.
מה שעומד מאחורי התובנה הזו היא הידיעה שהתורה אינה יצירה אנושית, אלא יצירה אלוקית המותאמת בדיוק רב לצרכיו הנפשיים והרוחניים של האדם, ולכן, ההתערבות האנושית שמנסה לבטל מצוות או להוסיף מצוות שלעולם לא תוכל להגיע לאותה רמת דיוק של אלוקים, יכולה רק לקלקל!
התערבות אנושית במעשה אלוקי מהווה חוסר הבנה בפער שבין האדם לבוראו במקרה הטוב ועזות פנים במקרה הרע.
