מצוות, היגיון ומצפון "הישר והטוב"

פרשת ואתחנן תשעפ"ב

הרב הגאון שמואל רבינוביץ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים

בפרשה השנייה בספר דברים, פרשת 'ואתחנן', נחתם נאומו הראשון של משה רבינו שעסק בעיקר בסיכום היסטורי של המאורעות המרכזיים שאירעו בשנות הנדודים של בני ישראל במדבר; ולאחריו נפתח נאום ארוך, 'נאום המצוות' שאותו דיבר משה אל בני ישראל בימיו האחרונים. בנאום זה מזהיר משה את העם על שמירת המצוות ומפרט מצוות רבות, שחלקן קשורות לכניסתם של בני ישראל לארץ ישראל.

כפי שמשה חוזר שוב ושוב בנאומיו, התנאי להצלחת העם בארץ הוא הנאמנות לא-לוקים ושמירת מצוותיו. כך, לדוגמה, אומר משה:

שמור תשמרון את מצוות ה' א-לוקיכם ועדותיו וחוקיו אשר ציווך, ועשית הישר והטוב בעיני ה', למען ייטב לך ובאת וירשת את הארץ הטובה אשר נשבע ה' לאבותיך
(דברים ו, יז-יח)

אם נעיין בפסוקים אלו נגלה בהם חלוקה בין סוגים שונים של מעשים רצויים: מצוות, עדות וחוקים. הפרשנים מבארים ש'מצוות' הן אותם מעשים המובנים לכל אדם מוסרי, כמו מצוות שבין אדם לזולתו השומרות על סדר חברתי תקין ומפתחות את המידות הטובות של האדם; 'עדות' הן מצוות שמבטאות את האמונה בא-לוקים ובבריאתו את העולם, כמו שמירת שבת ותפילה; ו'חוקים' הם המצוות שטעמן אינו מובן לנו.

המשפט הבא מדבר על עשיית "הישר והטוב בעיני ה'". האם משפט זה מכוון לסכם את שלושת סוגי המצוות שנמנו לפניו או שהוא מדבר על סוג נוסף של מצוות? בספרות חז"ל משמשות מילים אלו כמקור להתנהגות שאינה מחויבת על פי החוק אך היא נובעת ממצפון מוסרי ותורמת לאמון בין בני אדם, כמו, לדוגמה, אדם שיכול להיפטר מתשלום חוב אך הוא משלם אותו לפי צו מצפונו; או אדם שנמנע מרכישת קרקע במיקום שמפריע לזולת, אף שהרכישה מתבצעת כדין. בדומה לזה מפרש רש"י (ר' שלמה יצחקי, פרשן התורה, צפון צרפת, המאה ה-11), ש"הישר והטוב" זו עשיית פשרה, לפנים משורת הדין – אדם שיודע שהוא יכול לזכות בדין מול הזולת אך בוחר להתפשר ולהגיע להסדר המקובל על כל הצדדים.

הרמב"ן (ר' משה בן נחמן, ספרד, המאה ה-13) מרחיב את פירושו של רש"י ומלמד את העיקרון הכללי הרמוז במילים "ועשית הישר והטוב בעיני ה' ":

והכוונה בזה, כי מתחילה אמר שתשמור חוקותיו ועדותיו אשר ציווך, ועתה יאמר: גם באשר לא ציווך תן דעתך לעשות הטוב והישר בעיניו, כי הוא אוהב הטוב והישר.
וזה עניין גדול, לפי שאי אפשר להזכיר בתורה את כל הנהגות האדם עם שכניו ורעיו וכל משאו ומתנו ותיקוני היישוב והמדינות כולם, אבל אחרי שהזכיר מהם הרבה, כגון "לא תלך רכיל", "לא תיקום ולא תיטור", "לא תעמוד על דם רעך", "לא תקלל חרש", "מפני שיבה תקום" וכיוצא בהן, חזר לומר בדרך כלל שיעשה הטוב והישר בכל דבר… עד שייקרא בכל עניין תם וישר.
(רמב"ן לדברים שם)

הרמב"ן רואה את מצוות התורה לא רק כחוקים המתייחסים לסיטואציה כזו או אחרת. הוא רואה בחוקי התורה התווית דרך, אורח חיים, תפיסת עולם הבאה לידי ביטוי בחיים האנושיים. התורה מתייחסת לסיטואציות מסוימות ומורה כיצד לנהוג בהן, אך האם ישנה אפשרות להתייחס לכל המצבים אליהם נקלע האדם בחייו? האם התורה יכולה לומר לי כיצד להתייחס לשכן שהרגיז אותי, מהי הדרך הנכונה להביע אהבה לבן זוג או כיצד להקשיב לביקורת שמביע בפניי הזולת? האם יש אפשרות שכל מצב שאליו ייקלע האדם יהיה מודרך על ידי חוקים? ברור שהדבר בלתי אפשרי, שכן אין סוף למורכבות האנושית ולסיטואציות השונות.

לשם כך באה הוראה כללית: "ועשית הישר והטוב בעיני ה'". אם למדת את מצוות התורה – ונשים לב לרשימה אותה ציטט רמב"ן, שבה בחר להדגים את העיקרון באמצעות מצוות חברתיות בלבד – אתה מסוגל לדעת מהי ההתנהגות הנכונה, הראויה והמוסרית, גם בסיטואציה שהתורה לא התייחסה אליה במפורש. התורה מתווה לנו את הדרך באמצעות המצוות, ואנו נקראים להשתמש בהיגיון ובמצפון כדי להסיק מהי הדרך הנכונה, דרך התורה, גם במקרים נוספים שהחיים מזמנים לנו.