בנאומים אלה מתגלם ההדר והיופי שיש בדרך אותה הנחיל א-לוקים לעמו, והחיבה והאהבה השוררים בקשר זה שבין עם ישראל לא-לוקיו. בפרשת ‘ואתחנן’, ממשיך רצף הנאומים של משה מן הפרשה הקודמת – פרשת ‘דברים’, והם מתמקדים סביב האמונה בא-ל אחד שאין ליצור לו תמונה, פסל ומסכה.
משמעותה של התגלות א-לוקים על הר סיני – מעמד שמתואר אף הוא בפרשה – חורגת הרבה מעבר להיווצרותה של דת חדשה, או התלכדותו של עם חדש סביב הא-ל. רעיון מרחיק לכת הופיע בעולם, רעיון שנשכח במרוצת הדורות מאז ברא א-לוקים את עולמו. ככל שהלכו והתרחקו בני האדם מן הרעיון סביבו נברא העולם, הם יצרו לעצמם משמעות רוחנית והיסטורית דרך עבודת אלילים: ישנם אלים שונים בעולם, ולכל אחד כח אחר. האלים הם אלו שבראו את בני האדם, ולפיכך יש לפנות אליהם ולעבוד אותם. הם מקור הכח ובידם לקבוע את הגורל. עבודת אלילים מתאפיינת בכך שאין היא תופסת את האלים כטובים במיוחד, ולמעט מקרים בודדים גם לא כמי שיש להם אמירה מסוימת כיצד המציאות אמורה להיראות; להיפך, האלים לעיתים הינם שרירותיים בהחלטותיהם, אולם קשר הדוק עימם – דרך עבודת קורבנות, צלמים ופסלים – מסב להם נחת רוח, ועשוי לגרום להם לגמול ביחס מיטיב מצידם.
בעת שהופיע א-לוקים על הר סיני, הופיעה עימו תפיסה תיאולוגית שונה בתכליתה:
אנכי ה’ א-לוקיך, אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. לא יהיה לך א-לוקים אחרים על פני! לא תעשה לך פסל כל תמונה אשר בשמיים ממעל, ואשר בארץ מתחת, ואשר במים מתחת לארץ! לא תשתחווה להם, ולא תעבדם!
(דברים ה, ו-ט)
ומשה שב ומתריע בשנית:
ונשמרתם מאוד לנפשותיכם! כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה’ אליכם בחורב מתוך האש, פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל, תמונת כל סמל…
(דברים ד, טו-טז)
ישנו א-ל אחד בלבד, ואין רצונו כי ניצור לו לאף דמות אחרת פסלים או סמלים. אם כך נשאלת השאלה: מהו רצונו? מהי המשמעות של עבודה לא-ל אחד? אם אין ברצונו כי נעבוד לדמותו, מהי דרישתו מאיתנו?
על כך אנו קוראים בפרשה שוב ושוב: משמעות העבודה לא-לוקים גלומה בחוקי הצדק שניתנו בתורה. רצונו של א-לוקים הוא שנעבוד אותו דרך קיום חוקים ומשפטים אלו. חוקים אלה שואפים להביא את העולם ואת האדם אל הצדק האבסולוטי, הא-לוקי, ולהפוך את החיים לישרים יותר וטובים יותר.
ברעיון זה – שהופיע בהתגלות א-לוקים בהר סיני – טמונה משמעות כבירה: א-לוקים אינו דורש מאיתנו דבר עבורו, אלא רק עבורנו, שכן אין חוקים אלה מסבים לו כל הנאה או ממלאים לו כל צורך, הם נכתבו עבור מטרה אחת בלבד:
ויצונו ה’ לעשות את כל החוקים האלה… לטוב לנו כל הימים, לחיותנו כהיום הזה. וצדקה תהיה לנו, כי נשמור לעשות את כל המצווה הזאת…
(דברים ו, כד-כה)
שמואל דוד לוצאטו (פרשן תנ”ך, איטליה המאה ה-19) מבאר פסוקים אלה בקיצור ובחן:
המצוות הן מפאת עצמן לטוב לנו, כי בהן יתוקנו ענייני החברה בשלום ובמישור, ומלבד זה, צדקה וזכות תהיה לנו אם נשמור אותן, וזה לפני ה’ שייתן לנו שכר על זה.
אם כך, משמעות האמונה בא-ל אחד הינה שא-לוקים מלא טוב, שהעולם נברא מתוך טוב ושהקשר בין האדם לא-לוקים עובר דרך עיסוק בחוקי הצדק שלו, שמטרתם למלא את העולם בטוב.
