פרשת שמות
הרב שמואל רבינוביץ ׀ רב הכותל המערבי והמקומות הקדושים
ספר 'שמות', השני מחמישה חומשי התורה, פותח בתיאור ההתרבות של משפחת יעקב במצרים: "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאוד מאוד, ותימלא הארץ אותם" (שמות א, ז), ומייד ׀ התוצאה:
"ויקם מלך חדש על מצרים… ויאמר אל עמו: הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו! הבה נתחכמה לו, פן ירבה… ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך."
(שם שם, ח-יג)
חכמינו ז"ל מספרים על התהליכים שקדמו להכרעה הגורלית של "הבה נתחכמה לו". הם מתארים שלושה יועצים שהיו לפרעה, מלך מצרים, שלוש דמויות שנפגוש בהמשך בתנ"ך: יתרו, חותן משה רבינו; בלעם, הקוסם שביקש לקלל את עם ישראל במדבר; ואיוב ׀ אותו אדם מיוסר שאחד מספרי התנ"ך נקרא על שמו. כך מספרים חכמים:
"שלושה היו באותה עצה: בלעם, איוב ויתרו. בלעם שיעץ ׀ נהרג; איוב ששתק – נידון בייסורים; יתרו שברח – זכו מבני בניו שישבו ב'לישכת הגזית' [=כיהנו כשופטים בבית הדין ששכן בסמוך למקדש בירושלים]."
(תלמוד בבלי, מסכת סוטה דף יא)
שלושה יועצים, שלוש גישות שונות.
האחד יעץ להרע לעם ישראל, להעביד ולשעבד. זהו האנטישמי הקלאסי: לא נוח לו עם היהודים. הם חזקים מדי, מוצלחים מדי, רבים מדי. הם ה"הם" שיש לדחוק. הוא לא מנסה להסתיר זאת, ולא מוטרד מנקיפות מצפון בעניין. דמות זו מיוצגת כאן על ידי בלעם, מי ש"זכה" בכינוי הנדיר: "בלעם הרשע".
השני שתק. אנו מכירים אותו. זהו האדיש, האדם שמעדיף להסיט את עיניו כשהוא נפגש עם עוול. הוא לא רשע, הוא מעדיף להתעלם ממחזות לא נעימים. הוא לא יעודד פעילות אנטישמית, לא יתמוך באופן אקטיבי בחרמות על העם היהודי; אך כשיבקשו ממנו לחתום על עצומה כנגד אנטישמיות ׀ הוא יעדיף להיזכר בדבר דחוף מאוד שעליו לעשות בדיוק עכשיו…
דמות זו מיוצגת, למרבה הפליאה, על ידי איוב, אדם שהתנ"ך מתאר כ"תם וישר וירא א-לוהים וסר מרע" (איוב א, א). אכן, האדיש איננו רשע; הוא עשוי אף להיות אדם בעל תכונות נאצלות ויראת א-לוהים. אך חסר לו האמון בכוחו שלו וביכולתה של האנושות בכלל, להתעלות ולחיות חיים שיש בהם איכות מוסרית גבוהה. שתיקתו, שאינה מצביעה בהכרח על אישיות שלילית, מאפשרת לרוע לפרוח.
היועץ השלישי ברח. הוא הביע התנגדות לרוע, הוא ניסה לחסום את עשוי העוול, אך כשל אל מול הכוחות החזקים. הוא הפך למאויים ונאלץ לברוח כדי להציל את נפשו. זהו "חסיד אומות העולם"! דמות המיוצגת על ידי יתרו, האדם שנכיר בהמשך כחותן משה, שאף סייע לעם היוצא ממצרים בהקמת מערכת המשפט וההנהגה הציבורית.
שלוש דמויות אלו ניצבות לצד דמותו של משה, דמות שזוהרת במוסריותה ובאכפתיות שאין לה גבולות. כאשר משה נתקל במצרי המתעלל באיש עברי ומכה אותו מכות רצחניות, הוא איננו מסוגל לעמוד מן הצד. הוא מכה את המצרי והורג אותו. גם כאשר הוא נתקל בשני יהודים שהאחד מכה את רעהו, הוא פונה אל המכה ומוכיח אותו: "רשע! למה תכה רעך?!". וכאשר הוא מגיע לארץ זרה ורואה כיצד רועי צאן אלימים מגרשים נערות חלושות מבאר המים, הוא מושיע את הנערות ומשקה בעצמו את צאנן.
משה מתנגד בכל אישיותו אל הרוע. הוא מעניש ומוכיח, מושיע ומציל. לכן, הוא נבחר להיות האישיות הראויה למסור את התורה לעם ישראל ולבשר לו על ייעודו ההיסטורי. רק אם נטוע בנו אמון ביכולת של המציאות להיות טובה יותר ׀ אמון שצומח מתוך האמונה בא-לוהים, בורא העולם ׀ רק כך נוכל להתמסר בלב שלם כדי לתקן את עצמנו ואת האנושות כולה.
